פוטנציאל

משהו בחיינו לא עובד. למרות שאנחנו יודעים שיש פוטנציאל, ושכדאי לממש אותו, ושנרוויח מזה בכל מובן שהוא, אנחנו לא מצליחים בכך. אנחנו קצת עצלים, דוחים, פוחדים, מסתפקים, והטרגדיה היא שהזמן הולך ואוזל

יש לי פגישות טובות עם המון אנשים פוטנציאליים להשקעה בפרויקט. הם מתעניינים, אבל המעבר משם להשקעה בפועל לא מתרחש

המחשבה על להודות שטעיתי, לחפש משהו חדש, להסביר בראיונות למה עזבתי אחרי פחות משנה - פשוט משתקת אותי. אבל בינתיים אני מרגישה שהפוטנציאל שלי מתבזבז כאן

הבוס שמעלי הוא מנהל מקצועי מאד, אבל הוא אדם קשה כמו קיר בטון. הוא מלא בקורת, תלונות ודרישות מוגזמות מהעובדים, ולא ממש יודע לפרגן. מה אנחנו יכולים לעשות?

התנ"ך קובע מפורשות כי המלך כפוף לחוק ואינו יכול להציב את עצמו מעליו. עם זאת, חכמינו ראו בשאלת העמדת המלך לדין סוגיה מסובכת ורגישה, בשל הפוטנציאל לפגיעה במערכת המשפט דווקא

הפערים בזוגיות לפעמים יכולים להיות קשים מנשוא. מצד אחד אנחנו יחד וזה אומר שכנראה שטוב לנו. מצד שני, לא תמיד אנחנו רואים עין בעין את הדברים. אז איך נכון לנהוג ברגע הקונפליקט ומה נכון לעשות לגביו?

בתור מי שיצאה ליותר מדי דייטים בחייה, תמיד קיוויתי שמישהו ימציא אפליקציה שאפשר להזין לתוכה נתונים עליי ועל בן הזוג הפוטנציאלי, והיא תגלה לי האם שווה לתת צ'אנס ולצאת איתו לדייט נוסף

אחרי שנזכרתי ברעיון הזה שלחתי לחברה שלי הודעה. שאלתי אותה: ״תגידי, כשאת מבקשת ממנו לממש את הפוטנציאל שלו על ידי העמקה, אולי בין השורות את קצת מבקשת ממנו להשתנות?״. אני בטוחה שאם הייתי לידה היא הייתה מחייכת כמו מי שנתפסה על חם

מרגישים שיש לכם כישרון, פוטנציאל המיוחד רק לכם? אל תשמרו אותו בסוד. הדרך הכי יעילה להתפתח היא לעבוד וללמוד יחד – בקבוצה

ההגנה על היהודי נעשית בשם האמירה: בסופו של יום, גם היהודי הוא אדם. על פניו, גישה נאורה ומקבלת. מדוע אפוא אני מכנה אותה "נאורה לכאורה"? התשובה היא שמאחורי הכסות המכילה כביכול מסתתרת תפיסה שאומרת שיש הבדל בין היהודי לאדם. היהודי אינו אדם, על אף שיש לו פוטנציאל אנושי