התעסקות עם האחר שלא לצורך, מחלישה אותנו ומוציאה לנו את הרוח מהמפרשים. כל השוואה לא רק שאינה רלוונטית, אלא יכולה להיות הרסנית. אבל, אם לומדים לנתב את הקנאה לטוב, היא פתאום הופכת ממשהו מחליש – למנוע רב עוצמה שיכול להניע אותנו לשינוי
אם ישאלו אותנו מה ההפך מדיכאון, רובנו נגיד שמחה. אבל מסתבר שדיכאון הוא לאו דווקא היפך השמחה, אלא חושך שמגיע (שלא באשמתנו), כאשר אנו מתעלמים מהרגשות שלנו ומשתיקים אותם. אז איך אפשר לצאת משם?
לא משנה כמה ננסה לשמור על מצב רוח טוב, תמיד יקרו דברים שלא תכננו, שיורידו לנו את כל האוויר ויכעיסו אותנו. מה חשוב שנדע כשזה קורה?
כולנו רוצים להכניס קצת יותר שמחה לחיים, אבל העובדה שאנו חיים במדינה שנתונה להתקפות מבית ומחוץ, גורמת לנו לפעמים לחספוס ולציניות, שלא תמיד משרתים אותנו
ההתקדמות הטכנולוגית המהירה, והשימוש המאסיבי ברשתות החברתיות,הנכיחו מציאות חדשה שלכאורה מביאה לחיבור גדול יותר בין אנשים. האם אנחנו באמת מחוברים יותר זה לזה? האם אנחנו מחוברים לעצמנו ולעשיה שלנו?
לפעמים, כשאשה חסרת בטחון, פוגשת בגבר מלא בטחון, היא יכולה להתפעל מאד מהכריזמה שלו. היא סולחת לו על התפרצויות, על ביטויים משפילים ועל חוסר התחשבות, ורק אחרי שהיא עמוק בפנים, היא מגלה שהיא חיה עם אדם אלים, שבמקום למלא אותה בבטחון - שואב אותו ממנה
כמה קל להגרר למריבה, וכמה מאתגר אחר כך להתפייס. אמנם כל אחד יודע שיש לו חלק במריבה, אך במקביל הוא פגוע, ולא מוכן להיות הראשון שיפייס. מה גם, אם הוא יהיה הראשון שיעשה זאת, זה לא יוכיח שהוא הבעיה?
בין אמיר לאורלי הכל בסדר. הם אוהבים, הבית מתקתק, הילדים בסדר, הפרנסה בשפע, אבל עדיין העיקר חסר מן הספר... אורלי מרגישה שתכל'ס אין להם קשר זוגי, אבל אמיר לא מבין על מה היא מדברת. מה עושים?
