עד כמה חשוב שנהיה מחוברים לעצמנו ולעשייה שלנו?

אנחנו חיים בזמנים מיוחדים. קצב ההתקדמות הטכנולוגית הוא כה מהיר, עד כי מומחים טוענים שצריך להשקיע זמן רב רק כדי "להתעדכן". העדכון הזה מתרחש מדי רגע ברגע, ולא רק ברמה האישית, אלא גם ברמה החברתית. הרשתות החברתיות הנכיחו מציאות חדשה, שלכאורה מביאה לחיבור גדול יותר בין אנשים ולהאצה של תהליכי תקשורת, אבל האם אנחנו באמת מחוברים יותר זה לזה? ומה לגבי החיבור שלנו לעצמנו? ולעשייה שלנו? עד כמה קריטי להיות מחוברים למה שאנחנו עושים? ומה זה בכלל אומר, להיות מחוברים? חיבור מתקיים בכל מיני רבדים, אך האם השכל מחובר ללב? האם האיש מחובר לאשתו? האם כל אדם מחובר לעיסוקו?       

סקר של מכון גאלופ הבינלאומי גילה שרק 15 אחוז מהעובדים בארצות הברית מרגישים מחוברים לעבודתם, זאת אומרת שכ-85 אחוז מרגישים מנותקים ממנה או לא קשורים אליה. במקומות כמו יפן המצב קיצוני עוד יותר: כ-94 אחוז מהעובדים לא מרגישים מחוברים לעיסוקם (מתוך: "המנהל מבוס למאמן", מאת ג'ים קליפטון וג'ים הרטר, הוצאת מטר 2021). ואם זה המצב בעבודה, מה המצב בזוגיות ובחיי המשפחה? אם לשפוט לפי אחוזי הגירושין, המצב כנראה גרוע למדי. הרי אם מעל שלושים אחוז מהאנשים מתגרשים, נוכל להניח שרבים מאוד בוחרים להישאר ביחד אך מנותקים זה מזה, מבלי להתגרש, אם מסיבות כלכליות או בגלל שיקולי נוחות, כדי להגן על הילדים או מתוך תקווה שמשהו ישתנה, אפילו אם הם עצמם לא ישתנו, שכן הציפייה של רבים היא שהצד השני ישתנה והם לא תמיד טורחים לחשוב על כך שמשבר הוא הזדמנות עבורם לשינוי עצמי.

האם יש תקווה לשינוי? האם אנחנו יכולים לחיות חיים מחוברים יותר?

מסתבר שגם כאן, כמו בנוגע להרבה דברים בחיים, הכדור אצלנו. האחריות על החיים שלנו, על האושר ועל ההצלחה שלנו מוטלת עלינו, ולא כמעמסה כבדה, אלא כאפשרות לבחירה. בחירה של חוויית חיים אחרת לגמרי באורח החיים שלנו. הנטייה הטבעית של רובנו היא להשלים עם מצב קיים או לנסות לברוח מהמציאות, אולי בהפלגה על כנפי הדמיון לחיים אחרים, אבל אפשר להביא איכות חדשה לחיים שלנו, איכות של חיבור מהותי. ככל שאנחנו מבינים עד כמה תפיסת העולם שלנו מכתיבה את חוויית המציאות שלנו, אנחנו יכולים לבחור באפשרויות שיקדמו אותנו לעבר סיפוק ושמחה במה שאנחנו עושים.

המציאות שאנו חיים בה היא הרבה יותר אישית וסובייקטיבית מכפי שאנו נוטים להאמין. שני אנשים שעובדים באותו מקום עבודה, או החיים באותו בית, והם חשופים לאותם תנאים חיצוניים, יחוו את המציאות בצורה אחרת לגמרי – הן בעקבות תפיסתם השכלית והן בעקבות החוויה הרגשית שלהם, שתי נקודות שבהחלט ניתן לעבוד עליהן.

לפני שנבין איך לעשות את זה, חשוב קודם שנדע ונאמין שאכן אפשר לחיות חיים מחוברים, חיים מלאי שמחה וסיפוק, ושזו לא רק הזכות שלנו אלא גם חובתנו – לעצמנו ולאחרים, כי כשאנחנו חיים בחיבור, ההשפעה היא לא רק עלינו ועל האקלים הרגשי שלנו אלא גם על כל הסובבים אותנו. איך נראים חייו של ילד שאביו עצבני כל הזמן? איך נראים חיים של מישהו שאשתו אף פעם לא מרוצה? איך נראית סביבת עבודה שבה העובדים מסתכלים כל הזמן על השעון כדי לראות מתי יוכלו ללכת הביתה?

ככל שאנחנו בוחרים בחירות טובות ונבונות יותר עבור עצמנו, אנחנו יכולים להשפיע לטובה על כל הסובבים אותנו.

מתוך הספר "מחובר" של רן ובר - סופר, מרצה ומרצה סדנאות. לקבלת לינק לקבוצת העדכונים בווצאפ לחצו כאן.