בעקבות ביטול הופעה של 'היהודים': מה ליהודים ולרוק אנד רול?

להקת הרוק הישראלית "היהודים" נאלצה לבטל הופעה במועדון בארה"ב, בשל טענה שהשם שלה יותר מדי "פוליטי". אם למישהו יש ספק בכך שאנטישמיות היא מרכיב בסיסי בסלט האנטי–ציוניות העולמי, הוא ימצא את הידיעה הזאת מאוד מעניינת. מתוך סקרנות, ניסיתי לבדוק מדוע הלהקה בחרה דווקא את השם "היהודים" כשם הבמה שלהם (אסוציאטיבית, נשמע לי משונה לכנות להקת רוק כבד דווקא בשם הזה). חיפושיי באינטרנט לא הניבו תשובה מספקת, אך הרשיתי לעצמי להפליג בדמיוני ולשער. אחד הלהיטים המפורסמים של הלהקה, "קח אותי", פותח כך:" מי אמר לך שאת מוזרה...". חשבתי לעצמי, שאולי זאת בדיוק הנקודה. להיות יהודי זה להיות אאוטסיידר, להצטייר בעיני העולם כמיעוט בעייתי -  תחושה שבהחלט מתבטאת בשירי רוק רבים, ובהחלט הולמת את הלך הרוח של "היהודים". 

היכן התחילה תופעת האאוטסיידריות היהודית? נראה שעוד שנים רבות לפני שנולד יהודה, שעל שמו אנו נקראים יהודים. אברהם היה העברי הראשון, והוא נקרא כך מכיוון שכל העולם היה בעבר (= צד) אחד והוא עמד לבד, נאמן לדרכו הייחודית, בעבר האחר. הרמב"ם מתאר את ההתבגרות הנפשית בשלבים שונים בחייו של אברהם, עד שקיבל את האומץ ללכת בדרך זו. לדבריו, בהתחלה אברהם גדל בין כולם, כעובד אלילים, אך חוש הצדק והתשוקה לידיעת האמת הובילו אותו ללמוד באופן עצמאי על העולם, עד שהגיע לגיל 40 והתבסס באמונתו: "... בן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו. כיוון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה, ושיבר הצלמים (= פסלים), והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם... כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו ...".  כפי שהרמב"ם מתאר, כנותו של אברהם והעובדה שיצא כנגד הערכים המושחתים בסביבתו לא התקבלה באהדה, והמלך ניסה להרגו. בהמשך הדורות, הנביאים בתוך עם ישראל לקחו תפקיד דומה לשל אברהם – גם הם היו נאמנים לאמת ולצדק, וגם הם נרדפו על כך. ישעיהו מתאר את האומץ שנדרש ממנו כדי להתמודד מול העם, שלא אהב לשמוע את תוכחותיו: "ֲאדֹנָי ה' פָּתַח-לִי אֹזֶן, וְאָנֹכִי לֹא מָרִיתִי. אָחוֹר לֹא נְסוּגֹתִי. גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים, וּלְחָיַי לְמֹרְטִים. פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי מִכְּלִמּוֹת וָרֹק. וַאדֹנָי ה' יַעֲזָר-לִי, עַל-כֵּן לֹא נִכְלָמְתִּי; עַל-כֵּן שַׂמְתִּי פָנַיּ,כַחַלָּמִישׁ (= כסלע)...". ישעיהו מתאר, כי ה' "פתח" לו אוזן לשמוע את האמת, גם אם היא לא נעימה, והוא הסכים למשימה על אף שהוא ידע שהיא מסכנת אותו. הוא לא פחד ממתנגדים שיכו אותו, שימרטו את זקנו, שיירקו עליו - הוא ניצב איתן כסלע מתוך אמונה שבסופו של דבר האמת והצדק ינצחו - והוא בוחר להידבק בהם בכל מחיר.

גם חייו של ירמיהו הנביא לא היו קלים. כך כותב הרב זקס: "אנשים אינם אוהבים את מי שמביא להם בשורות רעות. זה היה תפקידו של ירמיהו באחרית ימי בית ראשון – והבשורות היו מייסרות במידה חסרת תקדים. ירמיהו היה משוכנע שמרידה בבבלים תוביל לאסון, והתריע על כך באוזני מלכים ושרים. אלא שבירושלים של אותם ימים פעלו במשנה מרץ גם נביאי שקר, שסיברו את אוזני העם בבשורות שווא של "שָׁלוֹם שָׁלוֹם", כשהאמת היא ש"אֵין שָׁלוֹם" (ירמיה ו, יד; ח, יא). ירמיהו גודף, הושפל, נכלא ועונה, ולא רחוק היה שייהרג. מפיו פרצו אז דברים קשים מאין כמוהם: 'פִּתִּיתַנִי ה' וָאֶפָּת (= פיתית אותי ונפלתי במלכודת), חֲזַקְתַּנִי וַתּוּכָל; הָיִיתִי לִשְׂחוֹק כָּל הַיּוֹם, כֻּלֹּה לֹעֵג לִי... אָרוּר הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי בּוֹ, יוֹם אֲשֶׁר יְלָדַתְנִי אִמִּי אַל יְהִי בָרוּךְ. אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר בִּשַּׂר אֶת אָבִי לֵאמֹר יֻלַּד לְךָ בֵּן זָכָר... לָמָּה זֶּה מֵרֶחֶם יָצָאתִי לִרְאוֹת עָמָל וְיָגוֹן וַיִּכְלוּ בְּבֹשֶׁת יָמָי?' ".

בתלמוד נאמר:" בני ישראל, אם אין נביאים הן – בני נביאים הן". האדמו"ר מפיאסצנה מסביר זאת כך:" ...לא דבר שהיה מכבר וכבר עבר הוא, רק גם עתה אומרת הגמרא - ניצוץ אבותיך הנביאים בך ובכל נער ישראל נמצא, ועליך רק לחפור אחריו ולגלותו בקרבך…". מעשיו של האדמו"ר, שנספה בשואה לאחר שסירב לברוח ולעזוב את היהודים האחרים בגטו בלעדיו, היו דוגמא חיה לפירוש שלעיל, הרבה מעבר למה שמילים יכולות לבטא. נראה שהתכונה "המעצבנת" הזאת של יהודים רבים כל כך לאורך ההיסטוריה, להיות נאמנים לאמת ולצדק בכל מחיר, היא אחת הסיבות למה שגרם להם להיראות "מוזרים" ו"אאוטסיידרים" בעיני העולם. אכן, היהודים הם עם קשה עורף כשמדובר בצדק, וגם להקת 'היהודים' הצהירה: "להקת 'היהודים' נושאת את שמה בגאווה ותמיד דוגלת בחופש תרבותי ואהבת האדם. דווקא בתקופה הזו, הלהקה לא נכנעת ותגיע בגאווה לסיבוב בארצות הברית כנגד כל האנטישמים...". לפעמים, אם אתה מרגיז אנשים – סימן שאתה עושה את הדבר הנכון.