מרגישים בודדים גם כשאתם מוקפים המון אדם? אתם לא לבד

אם אתם מרגישים לפעמים בודדים גם כשאתם מוקפים המון אדם, אתם לא לבד. כלומר, אתם כן לבד, אבל לחוויה הזו שותפים מאות מיליוני אנשים ברחבי העולם. 

כבר מזה שנים שחוקרים מתריעים מפני 'מגפת הבדידות'. בריטניה אפילו מינתה 'שר לענייני בדידות' ב-2018. מאז, עם זאת, הפכנו בודדים רק עוד יותר. מחקר של אגודת הפסיכולוגים האמריקאים שהתפרסם ב-2022 מצא ששנות הקורונה, עם הסגרים והריחוק החברתי שכללו, הובילו לעליה במדדי הבדידות בעשרות מדינות בעולם שחקרו את השלכות המגיפה. כך למשל, לפני פרוץ הקורונה 22 אחוזים מהאמריקאים דיווחו כי הם מרגישים בודדים 'תמיד' או 'לעיתים קרובות'. בעיצומה של הקורונה, שיעור האמריקאים שדיווחו על בדידות קשה זינק ל-36 אחוזים. 

למה אנחנו כל כך בודדים? בדידות בשנות הקורונה אמנם מובנת, אבל הטרנדים בכיוון היו ברורים הרבה לפניה. "הקדמה המודרנית הביאה לנו פריצות דרך חסרות תקדים שמקלות עלינו טכנית ליצור קשר", כותב ויווק מרת'י, ראש שירותי הבריאות של ארצות הברית, בספרו על הבדידות, "אולם לעיתים קרובות החידושים האלה יוצרים אתגרים שלא צפינו, ושגורמים לנו להרגיש עוד יותר בודדים ולא מחוברים". במילים אחרות, רשתות חברתיות למשל יכולות פוטנציאליות לעזור לנו לרכוש חברים חדשים או לתאם מפגשים עם חברים קיימים, אבל הן גם כר פורה למחלוקות סוערות וקיטוב, מאפיינים שלא ממש מטפחים ידידות. 

ד"ר מריסה פרנקו, פסיכולוגית אמריקאית המתמחה בקשרי חברות, מקשרת גם היא בין התפתחות הטכנולוגיה ושגשוג הבדידות: "בשנת 2012 השימוש בטלפונים חכמים התחיל לעלות בחדות, ובאותה תקופה התחלנו לראות עליה דרסטית בבדידות... אז אני באמת חושבת שזה מה שקורה עם ההתדרדרות בקשרים החברתיים שלנו: את הזמן שנהגנו להעביר עם חברים, אנחנו מעבירים עכשיו עם הטלפונים שלנו". 

הבדידות הגואה היא לא רק תחושה סובייקטיבית, אלא מתבטאת בשטח במספר הקשרים החברתיים המשמעותיים. ב-1990, סקר של גאלופ שאל מבוגרים אמריקאים כמה חברים יש להם, ושליש מהמשיבים נקבו במספר דו ספרתי. ב-2021, סקר שנערך על ידי 'מרכז הסקרים על החיים האמריקאים' ושאל אותה שאלה מצא שרק 13 אחוזים מהמשיבים דיווחו על מספר דו ספרתי של חברים. לעומת זאת, מספר האנשים שטענו שאין להם חברים בכלל עלה מ-3 אחוזים ב-1990 ללא פחות מ-12 אחוזים ב-2021.

ומה התמונה בישראל? לפי הלמ"ס, 32 אחוזים מבני 65 ומעלה, ו-42 אחוזים מבני 75 ומעלה סובלים מבדידות. בקרב קבוצת הגיל הזו, בדידות היא בדרך כלל הסיבה הנפוצה לביקורים אצל רופא, למשל. אבל מה שנתפס בעבר כבעיה של קשישים שעלולים למצוא את עצמם בגפם, בלי עבודה כמרכז לקשרים חברתיים ובלי בני זוג או ילדים המתגוררים בקרבת מקום, הפך כבר מזמן למשהו נרחב יותר. העולם המודרני, כך טוען ספר אחרי חוקר אחרי רופא, הוא פשוט מקום בודד לחיות בו.

האם בדידות היא פשוט תופעה מודרנית שצריך להתרגל אליה? אנשי בריאות הציבור מתנגדים לכך בתוקף. בדידות לא מסתפקת בלהיות חוויה רגשית לא נעימה: יש לה השפעות ישירות על הבריאות שלנו. היא יכולה להוביל ללחץ דם גבוה, שבץ ומחלות לב. היא גם עלולה להכפיל את הסיכון ללקות בסוכרת סוג 2, ומעלה את הסיכון לפתח דמנציה ב-40 אחוזים. כתוצאה מכך, אנשים שהם 'בודדים כרונית' מצויים בסיכון גדול יותר פי 83 אחוזים לתמותה מכל הסיבות בהשוואה לאלה שאינם חווים מצוקת בדידות קשה כזו. 

היהדות חורצת דין פשוט וחד על חשיבות החברה לאדם: "או חברותא, או מיתותא" אומרים חכמינו. כלומר – או חברים, או מוות. נשמע דרסטי? תחזרו שוב לנתון המצוטט לעיל על בדידות כגורם סיכון לתמותה מוקדמת.

שלמה המלך, החכם מכל אדם, תיאר זאת כך: "טובים השניים מהאחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם". כלומר, דברים שנעשים ביחד הם מוצלחים יותר לרוב ממה שעושה אדם לבדו. אבל, ממשיך שלמה, לא זה היתרון היחיד של השניים על פני האחד. "כי אם יפלו, האחד יקים את חברו. ואילו האחד שיפול, ואין שני להקימו".

העולם שלנו הוא ללא ספק מסלול אתגרי שבו כולנו נופלים לא פעם. בדידות היא מצב שבו קל מידי להישאר בנפילה זמן רב: אין מי שעוזר לקום. קשרים חברתיים בריאים, לעומת זאת, מחזירים אותנו לפעולה הרבה יותר מהר. אז כן, הטכנולוגיה העדכנית אולי מנסה לגרום לנו לשכוח מחברים, אבל אין לנו באמת סיבה להשתכנע. "לא טוב היות האדם לבדו", אומר בורא עולם בסיפור הבריאה בבראשית. לפי כל הנתונים בידינו, זה עדיין לא טוב. ממש לא.