"הוצאנו הודעות שיש משפחות שיושבות שבעה בלי מנחמים, ומיד הבתים התמלאו"

טלי דביר לבנת, בעלת משרד הפרסום one העובד עם לקוחות רבים ומוכרים ויושב במגדל בצפון תל אביב, לא נולדה עם כפית של זהב בפה. היא גדלה בנשר, בת זקונים לחמישה אחים. אביה נפטר כשהייתה בת 15 והיא נשארה עם אמא לבד בבית שמח ואוהב אבל דל מבחינה חומרית. ״מהמקום הזה תמיד רציתי להתקדם, והמשכתי בכך גם כשהקמתי את המשרד ואנשים בתחילה סרבו להאמין בי".

 טלי לא נתנה לקולות מסביב להפריע לה במטרה ותמיד המשיכה לעשות לביתה ובמקביל לפעול לתיקון עולם. ״גדלתי במשפחה מסורתית, אמא שלי היתה קופאית ואבי מחסנאי. קיימנו שבתות וחגים ועד היום גם בבית שלי יש קידוש בערב שבת. זה חלק מהזהות שלי כישראלית יהודיה וזה מאוד חשוב לי. אפילו שאנחנו גרים בצפון ת״א, אנחנו מחוברים למסורת ולאהבת הארץ״. 

היא נשואה לליאור, הנדסאי תעשייה וניהול, ויש להם שלושה ילדים בני 16,14,6. ״כשהקמתי את וואן הייתי בת 22 וליאור היה בהייטק. במהלך הזמן הוא חבר אלי למשרד והיום הוא אחראי על כל הרכש. בזכותו זכינו עזר לקפיצה משמעותית בתחום״.

במקביל לעבודה ולבניית הקריירה טלי היא יוצרת אקטיביסטית ומייסדת של ׳פורום 120 מנהיגות מחברות׳. ״כרתתי ברית עם חברתי ח״כ לשעבר ד״ר עליזה לביא לפעול לתיקון מתוך רצון להכניס לשיח הציבורי את הגיוון. עליזה חזתה במיזמים שעשיתי באמנות ועל בסיס אותו כאב בטן משותף התחברנו. אני ממש מאמינה שההיסטוריה תשפוט את אלו שלא קמים וזועקים את האמת שלהם. זה לא זמן לבינג׳ים בנטפליקס צריך לקום ולהתעורר״.

והיא אכן לא רק טוענת, היא גם פועלת. הפורום שייסדו מונה מעל 600 נשים משפיעות מעולמות התרבות- שרית יוחננוף, עדינה בר שלום, אלוף משנה פנינה שרביט ברוך ועוד רבות, במטרה להיות יחד, להכיר ממקום של שיח אמיתי ולהביא פתרונות לחיבור. ״אצלנו בפורום יכולה להיות דתיה מהר המור חברה טובה של חילונית שמאלנית. אנחנו עושות המון פרויקטים והחיבור סביב ייעוד משותף מייצר קשר״. 

ב7/10 היה ברור לטלי שהיא מגייסת את הפורום והתשתיות שבנו לתמיכה ועזרה במערכה המזעזעת שקרמה עור וגידים מול עינינו. ״שירתתי בצבא כקצינת ת״ש של חיל הרפואה והבנתי מיד שלצבא יהיה מורכב מאוד לתת מענה רחב לכל כך הרבה משפחות שכולות. כבר בצהרי היום עליזה ואני החלטנו שאנחנו מקימות חמ״ל 7 למשפחות״. הן הוציאו הודעה לחברות הפורום וכבר ביום ראשון בשעה 7:00 בבוקר הגיעו מאות מתנדבים והחמ״ל ביקר מעל 700 משפחות שכולות. אבל הן לא הסתפקו בכך. ״בשבוע הראשון קיבלנו הרבה שיחות לעזור ולמצוא נעלמים. נכנסו לחלל שנוצר והפננו ולארגונים שהיינו איתם בקשר. היו לנו טבלאות של כל הלוויות והחללים וזה גם היה כאוטי לארגן את זה, כי לחלק מהמשפחות הבית נהרס והן ישבו בבית מלון או בבית של חברים בשכונה שלא הכירו אותם. הרצנו הודעות שיש משפחות שיושבות שבעה בלי מנחמים, ומיד הבתים התמלאו. אני עצמי ביקרתי עשרות משפחות בשבעות ולוויות. שם הבנתי את כוחו של הגיוון כשידענו לתת מענה בכל הארץ בקהלים ומגזרים שונים״. 

מתוך כוונה לחזק את הערבות הדדית ואת שותפות הגורל יצרה טלי למתנדבים שלהם מסמך עם טיפים: ״איך להיכנס לנחם משפחה שכולה- עשה ואל תעשה״, שאחר כך גם רץ גם ברשת ועשה הדים. ״אנשים אומרים דברים מעולמם הפרטי מכוונה טובה אבל לפעמים עבור אותה אלמנה זה משפט שיכול לצלק את נפשה לנצח. חשוב להיות רגישים ועירניים, לא להביע דעות פוליטיות, ועוד. כדאי לדעת להתנהל בבית זר ובמרחב״. בנוסף המליצה טלי למתנדבים להגיע עם מכתב אישי לשבעה. ״אף אחד לא בוחר בסטטוס של שכול. במכתב רציתי להסביר ליושבים מי אנחנו ולמה הגענו וגם להשאיר אופציה ליצור קשר ביום השמיני, בשקט שאחרי, כשהמכתבים הופכים להיות משמעותים. מישהי מהמתנדבות כתבה מכתב במחברת והשאירה אותה בשבעה. מכך נוצר מנהג של מחברות שבהם המבקרים יכולים לכתוב מכתבים למשפחות״.

מתי הרגשת שמה שאתם עושים הוא משמעותי?

״יום אחד היתה אזעקה כשהייתי במשרד  וכל הבניין רצו למקלט. ראיתי שמנכ״ל של חברת הייטק במשרד הסמוך אלינו בקושי גרר רגליים פנימה ושהוא לא ממש איתנו. נגמרה האזעקה, ניגשתי ושאלתי אותו: ״מה קרה?״ והוא אמר לי: ״את יודעת מה קרה? הבת שלי גאיה חליפה היתה במסיבה ונרצחה. היא היתה איתי בטלפון ושמעתי את היריות״. סיפרתי לו על חמ"ל 7, והוא התרגש מאוד כי היינו אצלו והשארנו שם מכתב. פתאום הבנתי את הכוח של מה שהמתנדבים עושים וזה ריגש אותי מאוד״.

ביום השלושים ל7/10 טלי וגילי סיוון כהן יזמו מיצג בכיכר הבימה. ״הרגשנו כמו משפחה שכולה בעצמנו ו-700 מתנדבים הגיעו לבחור שם של חלל ולכתוב לו מכתב. המספרים היו כל כך לא נתפסים שהיה לנו חשוב לתת מקום להתחבר לפרט. קשרנו את המכתב המגולגל בחוט של כסף וחיברנו לשמלה ארוכה של יחד- שלא יגדעו לנו את החוט״.

מה עשיתם בהמשך?

״במיזמים חברתיים שקמים במצבי חירום צריך לעשות הכל בלי אגו, אנחנו לא יודעות לעשות את זה טוב כמו במשטרה והצבא. כשהגיע הזמן העברנו את הרשימות ואת הידע שלנו לגורמים המדיניים המתאימים, אבל בעת המשבר בשלושת החודשים הראשונים גייסנו תרומות, עזרנו בהגשות למענקים, ונוצרו  קשרי נפש, כמו עם רינת לוק, דודה של שני לוק, שנהיינו חברות קרובות, ועם נילי תומר, אמא של בר שנרצחה בנובה. הן הפכו להיות בעצמן פעילות בפורום. עם נילי חזרנו למתחם הנובה ברעים: הגענו אוטובוס של שישים נשים מהפורום ועשינו שם טקס מרגש. בקרוב יש לנו גם מפגש בבית הנשיא״.

איך את מצליחה לשלב את הכל כאמא, רעיה וכאשת קריירה?

״הסיפור החברתי בחודשים האחרונים תופס חלק משמעותי בחיים שלי, עד השעות הקטנות של הלילה. חווינו פגיעה משמעותית בהכנסות וזו תקופה סופר מורכבת לעצמאיים בישראל. אני מתאמנת בפעילות גופנית בכל יום וזה עוזר לי לפרוק את כל הסיפורים הכואבים שאני נתקלת בהם. כל הזמן יש את הקונפליקט בין הבית, העבודה, והמעורבות החברתית, אבל זה עיתוי משמעותי לעשיה וכולם פה משלמים מחיר אישי ונפשי. אני רותמת את הילדים לעשייה שלנו, ובסוף הרצון של כולנו הוא להרגיש מחוברים וכשאת נותנת את מקבלת יותר״.

טלי ממשיכה את הפעילות של הפורום בהקשר של מלחמת חרבות ברזל וההשלכות שלה. בימים הלאומיים- זכרון ועצמאות הפורום קיים ואליצית ההסכמות של 60 ארגונים כולל השומר החדש, אגודת הסטודנטים, זק״א ועוד, במטרה היא להעצים את הקול של החיבור. ״יצרנו פרויקט שבו נפגשים בסלונים כדי לספר את סיפורי הגבורה של הנופלים והנרצחים. יצרנו גם אתר ייעודי לכך. ביום העצמאות עשינו מיצג של 15000 עפיפונים של תקווה וניצחון הרוח בשקיעה בלטרון. אנחנו ממשיכים לחשוב הלאה לקראת יום הזכרון הראשון לטבח, ואיך לחבר את הרקמה האנושית בעם ביום הזה. מי שרוצה להצטרף לעשייה החברתית שלנו מוזמנת להצטרף לפורום, לפעול, להשפיע ולעשות בדרך שלה.״