איך מתמודדים עם אובדן: קצת על חמשת שלבי האבל

חמשת שלבי האבל הם מודל פסיכולוגי שפותח על ידי הפסיכיאטרית אליזבת קובלר-רוס בשנת 1969 בספרה "על המוות והגסיסה". המודל מתאר חמישה שלבים שאנשים עוברים כאשר הם מתמודדים עם מוות, אובדן או שינוי משמעותי בחייהם. חמשת השלבים הם הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון וקבלה. המאמר הנוכחי יסקור את המודל, יציג ראיות מחקריות ותמיכה מדבריהם של חז"ל, וכן יתאר ביקורת והתנגדות למודל זה.

1. הכחשה.
   הכחשה היא השלב הראשון שבו האדם מתקשה לקבל את המציאות של האובדן. בשלב זה, אנשים עשויים להרגיש כי מה שקרה אינו אמיתי, כאילו הם חיים בתוך חלום רע. ההכחשה משמשת כמנגנון הגנה שמאפשר להתמודד עם ההלם הראשוני ומאפשרת לאדם להתחיל לעבד את האובדן בצורה הדרגתית.
2. כעס.
   בשלב הכעס, האדם מתחיל להכיר במציאות של האובדן, והכאב מתחיל להתבטא דרך כעס. הכעס יכול להיות מופנה כלפי אנשים סביבו, כלפי המצב עצמו או כלפי האל. זהו שלב שבו אנשים עשויים להרגיש חוסר צדק או אי-הבנה מדוע קרה להם האובדן הזה. הכעס הוא חלק מתהליך הבראה, המאפשר לאדם להתמודד עם הכאב באופן פעיל.
3. מיקוח.
   המיקוח הוא שלב שבו האדם מנסה למצוא דרך לשנות את המציאות. אנשים עשויים לנסות להגיע להסכמים או להציע הבטחות, לרוב לאלוהים או לכוח עליון, בתקווה שהאובדן יוכל להיות מוחזר או משופר. זהו שלב שמבטא את התקווה ואת הרצון העמוק שהמצב יכול להשתנות בדרך פלאית.
4. דיכאון.
   הדיכאון הוא שלב שבו הכאב העמוק של האובדן מתחיל לשקוע. אנשים עשויים לחוות עצבות עמוקה, יאוש ואובדן תקווה. הם עשויים להרגיש חוסר עניין בפעולות יומיומיות ולהיות מרוחקים מהסביבה. הדיכאון הוא חלק טבעי מתהליך האבל, שבו האדם מתחיל לעבד את המשמעות המלאה של האובדן.
5. קבלה.
   הקבלה היא השלב הסופי שבו האדם משלים עם האובדן ומתחיל להשתקם ולהמשיך הלאה. זהו שלב שבו האדם מתחיל למצוא משמעות חדשה בחיים ולבנות את עצמו מחדש. הקבלה אינה אומרת ששכחו את האובדן, אלא שהם מצאו דרך לחיות איתו בשלום.

מחקרים רבים תומכים במודל של קובלר-רוס וביצעו ניתוחים אמפיריים על מנת לבדוק את נכונותו. מחקר שנערך על ידי וורדן (Worden) בשנת 2009 מצא שאנשים אכן עוברים שלבים דומים של אבל, אך יש הבדלים אישיים משמעותיים בין אנשים שונים. מחקר נוסף שנערך על ידי בונט (Bonanno) בשנת 2004 מצא שאנשים רבים מדלגים על שלבים מסוימים או עוברים אותם בסדר שונה. מחקרים אלה מראים שהמודל מספק מסגרת כללית, אך לא תמיד משקף את המורכבות והגיוון בתגובות של אנשים שונים לאבל.

אבל, למרות הפופולריות הרבה של מודל חמשת שלבי האבל, ישנם פסיכולוגים וחוקרים שמתנגדים לגישה זו. אחד המתנגדים הבולטים הוא ג'ורג' בונטו (George Bonanno), שטוען כי המודל אינו משקף את המגוון הרחב של תגובות האבל. בונטו מצא שאנשים רבים חווים אבל בדרכים שונות וכי ישנה גמישות רבה בתהליך האבל. הוא טוען שהמודל של קובלר-רוס יוצר ציפיות לא מציאותיות ומגביל את ההבנה של תהליך האבל המורכב. בונטו מציין שמחקרים מראים כי רוב האנשים מתאוששים מאובדן בצורה גמישה וללא שלבים מוגדרים. הם מתמודדים עם האבל בדרכים מגוונות, כולל שמירה על זכרונות חיוביים, חיפוש תמיכה חברתית והתמקדות בהיבטים חיוביים של החיים. הוא מדגיש שהאבל הוא תהליך אישי מאוד, ואין דרך "נכונה" אחת להתמודד איתו.

עוד מודל אחד

חז"ל גם התייחסו בחשיבות עמוקה להתמודדות עם האובדן. ניתן למצוא התייחסות רחבה לתהליך האבל ולרגשות הקשורים בו. כך לדוגמה, רבי עקיבא בתלמוד בבלי מסכת אבות אומר: "אין אדם מת אלא לאשתו", כלומר, האבל הוא אישי ומשמעותי ביותר. כמו כן, התלמוד במסכת מועד קטן מתאר את השלבים השונים של האבלות לאחר פטירת קרוב משפחה, כולל השלבים של אבלות, שמחה, ותקופת החזרה לחיים הרגילים.

במסכת מועד קטן, דף כז, עמוד א, חז"ל מציעים הנחיות מפורטות לגבי תהליך האבלות. הם מתארים תקופות שונות של אבלות והמנהגים הקשורים בהן. לדוגמה, שבעת ימי האבלות הראשונים (שבעה), שבהם האבל נמצא במצב של צער עמוק ונמנע מפעולות יומיומיות. לאחר מכן, ישנה תקופת השלושים (שלושים יום) שבה האבל מתחיל לחזור לפעילות רגילה יותר, אך עדיין מקיים מנהגים מסוימים לזכר הנפטר.

השבעה והשלושים מייצגים את ההבנה של חז"ל לגבי הצורך בתקופות מוגדרות של אבלות. השבעה מאפשרת לאבל לשקוע בצערו ולקבל תמיכה מקרובי משפחה וחברים. בתקופה זו, נמנע האבל מפעילויות יומיומיות ומתרכז באבלו. השלושים מאפשרת לאבל להתחיל לחזור לשגרה, אך בצורה הדרגתית. בתקופה זו, מקיימים מנהגים מסוימים לזכר הנפטר, כמו הימנעות משמחות ותספורת.

חז"ל מתייחסים לתקופת האבלות גם מעבר לשבעה והשלושים, ומציינים מנהגים ואיסורים הנוגעים לשנה הראשונה לאחר הפטירה. בשנה זו, האבל נדרש להמשיך ולהימנע ממנהגים מסוימים שמסמלים שמחה יתרה, מתוך כבוד וזיכרון לנפטר. כך למשל, האבל נמנע מהשתתפות באירועים משמחים כמו חתונות ומסיבות גדולות, אינו לובש בגדי חג ואינו מסתפר. תקופה זו מאפשרת לאבל להמשיך ולהתמודד עם האובדן באופן הדרגתי ומותאם לצרכיו הרגשיים, תוך שמירה על קשר מתמיד לזכר הנפטר.

חז"ל מציינים גם את חשיבות קיום אזכרות ותפילות בזמנים מסוימים במהלך השנה, כמו ביום השנה לפטירה (יארצייט), שבו נוהגים לקרוא קדיש ולעשות תפילה לעילוי נשמת הנפטר. מנהגים אלו מעניקים לאבל מסגרת שמאפשרת לו לכבד את זכר הנפטר ולהרגיש תמיכה חברתית וקהילתית בתהליך האבלות הארוך.