מבעד לעיניים של קושנר והדיילי טלגרף: 'ישראל נלחמת למען האנושות כולה'

ג׳ארד קושנר, החתן והיועץ של דונלד טראמפ, פרסם פוסט יוצא דופן בעקבות חיסול נסראללה: "27 בספטמבר הוא היום החשוב ביותר במזרח התיכון מאז פריצת הדרך בהסכם אברהם... זה משמעותי מכיוון שאיראן חשופה כעת במלואה. הסיבה לכך שהמתקנים הגרעיניים שלהם לא הושמדו, למרות מערכות הגנה אוויריות חלשות, היא בגלל שחיזבאללה היה אקדח טעון שכוון לעבר ישראל... ככל שהשליחות והאיומים האיראניים יתפוגגו, הביטחון והשגשוג האזורי יעלו עבור נוצרים, מוסלמים ויהודים כאחד... היום, עם ההרג המשמח של נסראללה ולפחות 16 מפקדים בכירים שחוסלו תוך תשעה ימים בלבד, היה היום הראשון שהתחלתי לחשוב על מזרח תיכון ללא הארסנל העמוס של איראן המכוון לישראל... זה רגע לעמוד מאחורי מדינת ישראל שוחרת השלום והחלק הגדול של הלבנונים שנפגעו על ידי חיזבאללה ורוצים לחזור לתקופות שבהן ארצם שגשגה, וביירות הייתה עיר קוסמופוליטית... עכשיו היכולת לעצב מחדש את המזרח התיכון היא בלתי מוגבלת. אל תבזבזו את הרגע הזה".

התפקיד שקושנר מייחס לישראל הוא מרחיק לכת ומהפכני – ישראל היא היחידה שיכולה לכרות את הזרועות של איראן ולהנחית עליה מכה כל כך חזקה שתאפשר ״לעצב מחדש את המזרח התיכון״. אין ספק שקושנר אינו היחיד. מול הגינויים המתרבים כלפי ישראל, נשמעים קולות חזקים שמעמיסים עליה את כל תקוותיהם, כאילו הייתה גיבורת-על שמרחפת בשמיים, מוכנה לרסק את התוכניות האפלות של נבל מרושע המאיים להשמיד את העולם. כך למשל נכתב בטלגרף הבריטי: ״אומה זעירה בגודל של ויילס עומדת כעת לבדה בקרב של כל האנושות״. כשבוחנים את התופעות הללו, עולה מחשבה על האמירה המוכרת, שלעתים נתפסת כגזענית או אגוצנטרית – שעם ישראל הוא "אור לגויים". אך לפני שממהרים לבטל אותה, חשוב להעמיק במשמעותה.

על פי החכמה היהודית, המושג "אור לגויים" אינו מייצג מעמד עליון או עליונות גנטית. למעשה, בספר בראשית היהדות הציגה לראשונה את הרעיון שכל בני האדם נבראו בצלם אלוהים ושווים זה לזה. אז אם כן, מה המשמעות? לפני התגלות הר סיני, אלוהים אומר למשה שייעד את עם ישראל לתפקידם, התפקיד שבעבורו הוא הושיע אותם ממצרים: להיות ״ממלכת כהנים וגוי קדוש״. המילה ״כהן״ באה מלשון כהונה, כלומר משרה. במילים אחרות, להיות "אור לגויים" זה תפקיד – לקחת אחריות לייצג את הטוב בעולם ולהביא לתיקונו.

ועדיין,  חשוב להתמקד ולשאול: מה בדיוק מעורר את הקולות הללו כעת? מדוע מעשיה של ישראל מחלקים את העולם המערבי לשני מחנות כל כך רותחים– האחד רואה בה איום, והשני רואה בה מושיעה? איך זה שחבל ארץ קטן זה נוגע בצורה כה חדה בעצב החשוף של תרבות המערב?

נראה שהחידוש שישראל מביאה לעולם הוא לא רק גשמי, אלא רעיוני. ישראל ניצבת בלב תהליך של שינוי ערכים גלובלי, והיא אולי השחקן המרכזי ביותר בעיצוב התהליך הזה. מעניין להתבונן כיצד היהדות השפיעה על התפיסה הערכית העולמית לאורך ההיסטוריה. במשך אלפיים שנות גלות, היהדות הדגישה את החשיבות של חסד, חמלה ודאגה לזכויות המוחלשים והעניים. יהודים עמדו במרכז מהפכות חברתיות, נלחמו למען זכויות הפרט ולמען אחדות בין עמים.  אולם מאז החורבן שהתגלה לאחר מלחמת העולם השנייה, המטוטלת העולמית החלה לנוע לכיוון ההפוך. הדאגה למוחלשים התהפכה לקיצוניות: והיום התמיכה הפכה לבלתי מותנית – אפילו כאשר "החלשים" מבצעים מעשי טרור הרסניים.

 כעת, בגלל צורך השעה, השליחות של עם ישראל היא להשיב את המטוטלת לאיזון הנכון. בתהילים נאמר "אוהבי ה' שנאו רע״. לפי חכמת היהדות, גם לשנאה יש תפקיד חיובי – אך רק כאשר היא מכוונת נגד הרשע. אם לא נילחם ברע, איננו מלאי אהבה כלפי העולם, אלא אדישים כלפיו. אהבת העולם האמיתית משמעה שנאה לרשע המזהם אותו.

אכן, במציאות שבה שוב ושוב מתבלבלים בין טוב לרע, עם ישראל נותר במרכז הבמה כמי שנושא באחריות להזכיר לנו שחייבים להילחם כדי להציל את העולם. השליחות שלנו אינה רק צבאית ולאומית, היא גם רעיונית ורוחנית וחשובה לאנושות כולה – היא נועדה לפתוח דרך חדשה שבה העולם רוכש את הערכים הדרושים כדי לשמור על האור ולא להיכנע לאפילה.