"תחייכו כי חיוך זה שמחה - שמחה זה הכוח להמשיך הלאה"

השנה האחרונה והסכם ההסדרה שנכנס לתוקף בימים האחרונים בלבנון החזירו את מזל גדעוני, אימו של ליאל גדעוני הי"ד, עשור אחורנית.

היה זה היום שעתיד היה להיות יומו האחרון של מבצע "צוק איתן", יום שישי ה-1 באוגוסט 2014 , שזכה לשם הנורא "יום שישי השחור". כשעה לאחר כניסתו לתוקף של הסכם הפסקת אש ברצועת עזה, חוליית חמאס מגיחה בהפתעה ממנהרה התקפית, ותוקפת כוח של סיירת גבעתי, באירוע הקשה נהרגו רס"ן בניה שראל וסמ"ר ליאל גדעוני. לצידם, גופתו של סגן הדר גולדין נחטפה ומוחזקת עד היום בידי החמאס ברצועת עזה.

משפחת גדעוני, משפחה פטריוטית חמה וארץ ישראלית, משכונת הקטמונים בירושלים, הורים לארבעה בנים ששירתו כולם כלוחמים ומפקדים בחוד החנית שצה"ל, בסדיר ומילואים בשגרה ובחירום, איבדה במערכה את ליאל שהיה לבן הזקונים.                                                         

הידיעה על נפילתו של ליאל הכתה במשפחה מכה קשה, כאשר הטרגדיה הכבדה שפקדה אותם הותירה חלל עמוק ובלתי ניתן לאיחוי, ובעיקר עם כאב שאין לו סוף.           

              

קצת יותר מעשור שחלף מאז אותה פרידה כפויה מליאל, מגוללת מזל את ההחלטה לאזור כוחות מתוך השבר הגדול, ולהפעיל מפעל הנצחה מפואר על טהרת חייו של בנה הצעיר, המהווה אבן שואבת עבור ישראלים רבים מדי שנה.

"ההנצחה היא זו שמחזיקה אותי. זוהי הדרך היחידה שמאפשרת לי להמשיך ולחיות את ליאל, להעביר את הדרך והערכים הנדירים שלו ולהרגיש שהוא נמצא כאן איתי", מספרת מזל במונולוג מרגש ומעורר השראה. "ליאל שלי, ילד נדיר ומיוחד מלא שמחת חיים, חוש הומור, ואופטימיות סוחפת, הראשונות במעלותיו היו אהבת חינם, רוח נתינה, צניעות וענווה, דאגה ועזרה לזולת, אהבת האדם והארץ, ויכולת נדירה לגעת בכל אדם ופשוט להיות שם עבורו, הוא נודע בחיוכו הנצחי והשרה אוירה שמחה וטובה בכל מקום בו שהה.                                                                                                    

זה לקח לא מעט זמן, אבל כשחיפשנו רעיון להנצחתו, ידענו שהמיזם שיוקם לזכרו חייב להיות מוקדש לעשיית טוב, הקניית ערכים ועזרה לחלש, בדיוק כפי שעשה בחייו. ובעקבות כך הבנתי והחלטתי שהוא לא יכול להיעלם סתם כך ושהאחריות שלי היא להעביר את המורשת שלו הלאה לכמה שיותר אנשים, ובאמצעותו להשפיע ולשנות את האוירה והערכיות במדינה שלנו, כדי שתחזור להיות מה שהיא הכי טובה בו – ערכית, אכפתית וטובה יותר".

ההמלצה למשפחות השכולות: "קחו את הזמן"

כבר מגיל צעיר ניחן ליאל באינטליגנציה רגשית גבוהה שהתווספה לחמלה וראיה של האחר. "עוד ביסודי ביקש ליאל בכל בוקר שנכין לו כריכים נוספים", מספרת מזל בערגה. "הטענה שלו הייתה 'שיש ילדים ששוכחים'. כילד צעיר ותמים, כמובן שהוא לא הבין שיש ילדים שאין להם. לימים, אחרי שהוא נפל, החלטנו בשיתוף עם הרב זיו אור שנהפוך את המחווה הזו להנצחה משמעותית. התחלנו את הפרויקט בבית הספר גבעת גונן בו למד, עם 40 כריכים. לאט לאט הפרויקט צבר תאוצה והבקשות רק גדלות. כיום הוא עומד כבר על כ-30 בתי ספר בכל רחבי ירושלים עם סדר גודל של 3000 כריכים מדי יום. יצוין כי כל מלאכת הכנת הכריכים נעשית על ידי קבוצת מתנדבים, כאשר כלל המצרכים נרכשים תודות לתרומות.  

מהו אופי המיזם?

"הרעיון הוא לא להביך את הילדים. בכל בית ספר שבו המיזם פועל, מוצבת עמדת הנצחה לזכרו של ליאל ובה מונחת סלסלה עם כריכים טריים ואיכותיים. כל ילד רעב ומי שצריך פשוט ניגש ולוקח באופן דיסקרטי לחלוטין. מאז פרוץ המלחמה הרחבנו את הפרויקט גם לילדי המילואימניקים כדי לעזור לאימהות הגיבורות שנותרו בעורף, לחיילים בשטחי כינוס, למפונים בבתי המלון, למשפחות הפצועים בבתי החולים ועוד. ההודעות, הסיפורים, השיתופים והתודות שאנו מקבלים מידי יום מרגשים ומחזקים אותנו. הם אלו שנותנים לנו דחיפה למלחמת ההישרדות היום יומית".

כסמל צוות טירונים בסיירת גבעתי ליאל היה נוהג לומר לפקודיו כבר במפגש הראשון את המשפט שהפך לימים לצוואה: "תחייכו כי חיוך זה שמחה, ושמחה זה הכוח להמשיך הלאה". משפט זה מציינת מזל מלווה את המיזם מאז ראשית דרכו, ואף זכה לשם "פרויקט ארוחה עשר" ונהנה מהצלחה מסחררת. על כל כריך עטוף בניילון מודבקת תמונתו של ליאל עם החיוך הכובש והאופטימיות, שנדמה כי ממש מצליחה לצאת עוד רגע מתוך התמונה והמשפט שהפך לסמל ולמוטו.

אלא שזהו רק נדבך אחד ממפעל ההנצחה שיצרו במשפחת גדעוני. לצד "ארוחה עשר" פועלת מזה שמונה שנים "מכינת 'ליאל'' בבקעת הירדן, המהווה חממה עבור כ-30 חניכים מידי שנה, כמכינה קדם צבאית לבני נוער בסיכון, לרבות מסורבי גיוס, בעלי תיקים פליליים, מכורים לסמים ואלכוהול והיד עוד נטויה. "במשך השנה מכינים אותם ברמה הפיזית והמנטאלית לצבא. רובם ככולם מתגייסים לשירות קרבי ומשמעותי כלוחמים", מספרת מזל בגאווה. "צריך להבין שעבור הילדים הללו מדובר בנס, שכן הם חוזרים לדרך הישר ומשתלבים חזרה בחברה. רבים מהם רואים במכינה בית של ממש, ומתגאים לחזור להדריך בה לאחר השירות הצבאי. אחד מבוגרי המכינה נפצע קשה במלחמה השנה. למרות שאיבד את שתי רגליו, כולנו שואבים ממנו המון כוח מעצם האופטימיות וחדוות החיים. בדיוק אותם ערכים שהובילו את ליאל".

במקביל, פועלת עמותת "חסדי ליאל" שהוקמה ע"י חבריו לצוות, העמותה אמונה על חלוקה של כ-100 סלי מזון למשפחות נזקקות מדי יום חמישי ובכל ערב חג.           יתרה מכך, קיימת עמותת "המשמחים של ליאל" המאגדת תחתיה צוות הווי ובידור המשמחים בכל יום שישי בבתי החולים ברחבי הארץ. מבין רכזי העמותה המתנדבים בבתי חולים ובמוקדים נוספים בכל רחבי הארץ, התחתנו עד היום 8 זוגות שהכירו במסגרת פעילות העמותה. ל-4 מבניהם נולדו ילדים, שזכו כולם במחווה מרגשת לשם 'ליאל'.

איבדנו מאז פרוץ המלחמה את מיטב בנינו ובנותינו. כמי שמתמודדת עם השכול כבר עשור, איזה מסר היית רוצה להעביר אליהם?

"לצערי השכול הוא חלק בלתי נפרד ממני. לצד האובדן של ליאל, אני גם אחות שכולה, ובמלחמה הנוכחית איבדנו גם את הנכד של אחי. וכן תלמידים וחניכים יקרים ממפעלי ההנצחה של ליאל. באסון הנמ"ר נהרג רועי דאוי ז"ל שנחשף לליאל במסגרת יום ליאל בבית הספר, בחר ללכת בדרכו ובעקבות ליאל התגייס לגבעתי. המשותף הרב בין ליאל לרועי פשוט מצמרר, שניהם נולדו באותו תאריך (5  בנובמבר), באותה שכונה, למדו באותו בית ספר עם אותה מחנכת ואהדו שניהם את קבוצת הכדורסל הפועל ירושלים. הדבר היחיד שאני יכולה לומר למשפחות הוא שייקחו את הזמן, ויעשו רק מה שטוב להן. לצערי, מניסיוני השכול פה לכל החיים. אני רואה בשנה הזו את ההצפה של מדבקות וסטיקרים עם משפטי השראה להנצחת הנופלים, שכל אחד מהם היה עולם ומלואו. כל שנותר לי הוא לחבק אותם חזק חזק, שיבחרו בדרך הטובה והנכונה ביותר עבורם, שכן אין חוקים לשכול ולהתמודדות מולו".

מה נאחל לך?

"אני בעיקר רוצה לאחל לנו ברמה הלאומית. ראשית, נישא תפילה כולנו להשבתם של כל החטופים, להחלמתם של הפצועים וחיבוק מחזק לכל משפחות השכול.  ובעקבות האווירה האלימה והמפלגת ששוררת בעם, ובימים אלו אף יותר, פונה אני בכל הזדמנות ומבקשת, כל אחד בדרכו, בסביבתו, השרו אווירה מכבדת, חיובית, סבלנית וסובלנית, ראו את האחר, הושיטו יד, חייכו! תחיו את הישראליות האמיתית, זו היפה, ולו רק בכדי שנהיה טובים ערכים וראויים למחיר הכבד ששילמו בחייהם מיטב בנינו".

 

 

 

 

הירשמו לניוזלטר

ותהנו ראשונים מהתוכן החדש!