הילדים סוציומטיים וחושבים רק על עצמם? תראו להם סרטון על מיכאל בן-זקרי

הכל התחיל מחתיכת טישו שהיתה מונחת בכניסה לכתה. נכנסתי ללמד, ומיד קלטתי אותו, מחכה שמישהו יסתכל עליו, ירים אותו, שהוא יפריע למישהו, אבל נראה שהוא פשוט שקוף עבור התלמידים.

לקראת סוף השיעור הצבעתי על הטישו ושאלתי אותם: "תגידו, אם בסלון שלכם היה מונח כזה טישו, גם הייתם מתעלמים ממנו?".

תלמיד אחד הצביע. טיפחתי תקווה שאולי ממנו תבוא הישועה. "המורה, הבית הוא שלנו, הכיתה לא. תכל'ס מה אכפת לי ממה שהולך כאן?". 

"אז רק מה שנוגע אליך מעניין וחשוב, ומה שנוגע למישהו אחר לא חשוב?".

"וואלה, בגדול כן", ענה לי בלי להתבלבל. "קודם אני חושב על עצמי ועל מה שטוב לי, ואח"כ אני חושב, אם בכלל, על מישהו אחר". לפחות הערכתי אותו על הכנות. יפה שלא נסה לחרטט.

"ומה הסיכוי שאם הייתם נוהגים בנתיבי איילון ברכב, ורואים רכב תקוע, הייתם עוצרים לעזור לו?".

"האמת שלא הייתי עוצר, בגלל שבטח מישהו אחר יעצור...", ענה לי תלמיד אחר.

"תגידו", המשכתי, "לא נראה לכם עצוב שאנחנו חיים בעולם של סוציומטים, שבו כל אחד דואג לעצמו ולא מעניין אותו שום דבר אחר?".

כמעט התייאשתי, ואז אמר אחד התלמידים אמר "תגיד המורה, שמעת על מיכאל בן זקרי"?.

ניסיתי להזכר, השם מוכר, בקשר למה... "מוכר, אבל לא זוכר", עניתי. 

"הוא אחד האנשים הכי מדהימים שאני מכיר, גיבור אמיתי. קפץ למים בשביל להציל משפחה בדואית, ובסוף טבע בעצמו".

ואז ניגש אליי תלמיד אחר עם הסמרטפון שלו, הראה לי שהוא גיגל וזה מה שהיה כתוב שם: "מיכאל בן זקרי, בן 45 מאשדוד, טבע למוות כשניסה להציל אם ושלושת ילדיה מהכפר חורה שהיו בסכנת טביעה".

שוחחנו על המקרה והשיעור הסתיים בתחושה טובה, שיש אנשים מדהימים בעולם, שעושים טוב וחושבים על אחרים.

לאחר השיעור קראתי על מיכאל בן זקרי, ופתאום תפסתי כמה גדול, מדהים ומיוחד צריך להיות בן אדם, שמוכן למסור את נפשו בשביל משפחה שהוא אפילו לא מכיר, מבלי להתייחס ללאום, לעדה ולצבע העור שלה.

אולי אם היו משווקים לנו את הישראלי היפה באותה אינטנסיביות כמו שמשווקים לנו את "טיסת השוקולד", היינו מבינים איזה אנשים גדולים חיים בינינו, וכמה השראה אנחנו יכולים לשאוב מהם.

אז אפשר להמשיך ולחפור לתלמידים על מושגים כמו 'סולידריות חברתית', 'אכפתיות' ו'נתינה לזולת', ואפשר פשוט לדאוג ששמו של האיש הענק הזה יונצח בכל בית ספר שמכבד את עצמו, ורוצה ללמד את תלמידיו מהי אהבת אדם, ואיך אפשר לממש אותה כאן, בעולם שלנו.

בקיצור, רוצים להפוך את הילדים שלכם ל"מענטשים"? לבני אדם שמסוגלים להסתכל גם על הזולת ולא רק על עצמם?

הצעד הראשון: תראו להם סרטון על מיכאל בן זקרי, האיש עם הלב הענק, שנהפך במעשה אחד ששילם בחייו - לאגדה של נתינה וחסד. 

זה גם הזכיר לי את הסיפור של נחל צפית, ואת הבחור צור אלפי, שנסה להציל את חבריו, עד שנסחף במים השוצפים ואיבד את חייו.

מסתבר שיש לא מעט גיבורים בעמנו שכדאי לזכור, להנציח את מעשיהם, ובעיקר לספר עליהם לילדנו, שיקבלו מהם השראה.

נדמה לי שאין חינוך טוב מזה.