VLU בית+
הבטחתי לתלמיד, שאם ילמד טוב למבחן, אתן לו 100 עגול שישמח את אמא שלו
אבינועם הרש, מחנך בישראל, לא היה מסוגל לעמוד מול תחינותיו של תלמידו, שיתן לו רק פעם אחת 100 במבחן, שיוכל לשמח את אמו. אבינועם הסכים בתנאי שיתאמץ ויגיע לפחות ל-80. התלמיד עמד בחלקו וקיבל 100. לאחר 8 שנים אבינועם פגש אותו שוב ושמע את המשך הסיפור
- אבינועם הרש
-
אא
פגשתי בו לפני שנתיים, ליד מדף התפוחים בסניף של 'רמי לוי' צומת הגוש. האמת שלא אמרתי לו כלום מהסיבה הפשוטה: לא זיהיתי אותו. עברו בכל זאת 8 שנים. הוא הסתכל עליי ושאל:
"המורה אבינועם?"
"כן" חייכתי במבוכה, מתאמץ להבין מאיפה אני אמור להכיר אותו.
הוא אמר לי שהייתי המורה שלו לגיאוגרפיה בכיתה ד', ושבאחד מהמבחנים שעשיתי בכיתה אמרתי לו, שאם יבטיח לי שיעשה מבחינתו הכל, וילמד ככל יכולתו, אתן לו 100 עגול, גם אם יקבל במבחן 80.
עכשיו נזכרתי. קיבלתי על הראש בישיבות הפדגוגיות מההנהלה על זה: "אנחנו לא קייטנה" נזפו בי. "המבחן אמור לשקף את הידע האמיתי שלו. אתה רוצה להכין אותו לחיים עם מצג שווא מדומיין שהוא לא באמת נכון? אתה חושב שככה זה עובד גם בחיים?".
ההנהלה צדקה, אבל לא יכולתי לעמוד בפני הדמעות שלו, כשניגש אליי ואמר שהבטיח לאמא שלו שמבחן אחד - אחד. הוא יעשה לה נחת ויביא 100 עגול: "המורה", התחנן במבט נואש: "אני כל כך רוצה לשמח את אמא שלי! אני לא הולך לקבל את המאה הזה במתמטיקה או באנגלית. אף פעם בחיים לא היה לי מאה עגול!".
הסתכלתי לו בעיניים, ראיתי כמה שהוא רוצה, ואמרתי לו שאם יעבור את ה-80 אעגל לו ל-100. רק בשביל שיוכל לשמח את אמא שלו. רק פעם אחת, שירגיש ויטעם את התחושה הזו.
הוא עמד במשימה ואני מלאתי את חלקי. ידעתי שאני צריך להיכנס לישיבות הפדגוגיות עם שכפ"צ, אבל הייתם צריכים לשמוע את אמא שלו. היא התקשרה אליי בערב נרגשת, ואמרה לי ש"זו הפעם הראשונה שאחד מהילדים שלנו מביא הביתה מאה עגול. הוא סיפר לי שעשית איתו הסכם, שאם יקבל מעל 80 תעגל לו ל100. אז גם אם זה לא מאה אמיתי, תודה שזרמת איתו ונתת לו לטעום מהטעם של המאה. אני מקווה שלמבחן הבא הוא כבר יגיע עם מאה עגול אמיתי".
הוא הסתכל עליי, בחר תפוח ואמר לי: "המאה הזה שלך פתח בי משהו...למבחן אח"כ בנביא למדתי המון וקיבלתי 95. ואז הגיע המבחן בלשון, ובו קיבלתי מאה על אמת. ציון שהוא לגמרי שלי. ומאז זה די המשיך ביסודי ובתיכון ברוב המקצועות. ידעתי שאם אתאמץ ואלמד הרבה, דווקא מתקבל על הדעת שאשיג ציון טוב שמשקף את הידע שלי. אז תודה שהקשבת לשיגעון הזה של תלמיד בכיתה ד' והגשמת לי את החלום לשמח את אמא שלי".
הרגשתי שרק בשביל השיחה הזו איתו היה שווה לי לעמוד בפקקים המטורפים שלפני צומת הגוש בדרך ל'רמי לוי'. כאילו מישהו שפך עליי פצצת אנרגיה מטורפת, והטעין לי את הבטריות במטען מהיר. בחיים לא האמנתי כשנתתי לו את המאה הזה, שדווקא בזכות הפעולה הזו התלמיד ישנה כיוון בחיים. שהפעולה הזו תצליח לגעת בו, ושהיא תיכנס לו ללב בצורה חזקה כל כך.
מי היה מאמין.
* * *
כל אחד מאתנו יכול להיות מפסל נשמות. אם לא כמחנך כיתה, אז כהורה, שכל רגע יכול להשפיע ולשנות את כיוון חייו של ילדו, על ידי מילה טובה, הקשבה, הכלה, מחמאה מדויקת ומעצימה.
איך אפשר לשמור על סוללות מלאות ואנרגיות טובות, כשמגיעים לעסוק במלאכת הקודש החשובה הזו של פיסול הנשמות של דור העתיד?
לא קל. אבל נזכיר לעצמינו שזו אכן מלאכת קודש, שמדי פעם, למרות כל הקשיים, הצלחנו, בסופו של דבר, לגעת בנשמות של הילדים שלנו. להזיז משהו. לטעת בילד אמונה שיום יבוא והוא יגשים את החלומות שלו. לדעת שהצלחנו להצמיח לו כנפיים. לגרום לנשמה בעולם הזה להסתכל על עצמה במראה בצורה חומלת ואוהבת יותר.
זה תמצית החינוך שלנו.
ואם נשכח זאת מרוב טרדות, הסחות דעת, צפייה בתלוש... נקווה שיום אחד ניפגש בתלמיד מלפני שנים, שיזכיר לנו איך עזרנו לו. או שפתאום נראה קצת נחת מהילדים השובבים שלנו.
כשזה יקרה, מציע שניקח רגע להתענג על התובנה הזו, שעשינו פה בחיים משהו חשוב באמת.