כיצד חברים משפיעים על התפתחותנו כבני אדם?

אחת השאלות הפילוסופיות המוכרות, היא, האם מי שאנחנו היום הוא אותו אדם שהיינו לפני 20 שנה. מאחורי השאלה הזו מסתתרת ההבנה, שבני אדם הם יצורים דינאמיים שמשתנים כל הזמן. ברובד הפיזי, זאת עובדה שרוב התאים שבגופנו כבר התחלפו בחדשים במרוצת השנים. גם ברובד הנפשי - מחשבות, דעות, רגשות ודפוסי ההתנהגות שלנו ממשיכים להשתנות בעקבות ההתחככות עם החיים. אפשר לטעון שאנחנו כמו פלסטלינה, נילושים בידיים החשופות של הזמן, מתגבשים ומתפרקים ללא הרף. פרספקטיבה שכזאת עלולה לטעת בנו תחושה של פטליזם וחוסר אונים, מתוך היותנו נתונים למרות המוחלטת של מהלך החיים. מצד שני, אותה הסתכלות יכולה לעורר את האקטיביות שלנו. אם האירועים שמתרחשים, בסופו של עניין, מעצבים את דמותנו, משמע, שלהחלטות שאנו מקבלים יש השפעה אדירה. במידה מסוימת, הגלגל שוב חוזר לידינו, מפני שהמעשים שנבחר ישפיעו על מה שיקרה לנו, ומה שיקרה לנו יעצב את דמותנו. אפשר להמשיל את שני הגורמים הללו לניווט של רב חובל בספינה. הרוח (כלומר החיים עצמם), תמיד תשפיע על הספינה מעבר לשליטתו, אך כיצד יפעיל את המנוע ולאיזה כיוון יסובב את ההגה - זה עדיין בתחום בחירתו של רב החובל.

לפי חוכמת היהדות, אחת ההחלטות שהכי משפיעות על האופן שבו נתפתח, הינה הבחירה בחברים. האנשים שמקיפים אותנו, שאנו מבלים במחיצתם ונפגשים עמם יום-יום, מקרינים עלינו את אישיותם. לאט לאט אנחנו סופגים את ההשקפות ונורמות ההתנהגות שלהם. דוגמה שטחית לכך באה לידי ביטוי כאשר אנחנו מאמצים סלנג וביטויים שאנחנו שומעים בסביבתנו. הרבה פעמים זה חומק מתחת למודעות שלנו, ופתאום אנחנו שמים לב שמילה שלא נהגנו להשתמש בה, כמו "מאמי" או "סבבוש", השתחלה לשפתינו, וכעת היא כבר טבעית לנו. דוגמה שיותר קשה להבחין בה, היא דפוסי התנהגות. אם נהוג בסביבת העבודה שלי להתלונן, סביר להניח שאמצא את עצמי מתלונן גם כן. יותר מכך, ישנה אפשרות שהרגל ההתלוננות יזלוג לתחומים נוספים. אולי יום אחד אמצא את עצמי מתלונן בבית בחיק המשפחה, אולי אבחין בכך בתור לבית מרקחת או בלונה פארק עם הילדים.

במסכת אבות ישנה עצה - "יהי ביתך בית ועד לחכמים...". הפרשנים מסבירים זאת במשל -  אדם שמבלה שעות רבות בחנות סבונים ובשמים, בסופו של דבר, כאשר יצא משם, הבגדים שלו יריחו נהדר. לעומת זאת, אם יבלה יום שלם בחנות של בורסקאי, מעבד עורות, עבודה שידועה כמצחינה במיוחד, כשיצא מן החנות, המוני זבובים יתלוו אליו, ואילו האנשים יאטמו את נחיריהם ויתעלפו מחוסר אוויר כשיחלוף לידם. כך גם עם חברים. אם נשהה במחיצתם של אנשים חכמים, בסופו של יום נחכים, ואם נשהה במחיצתם של אנשים טובים ואכפתיים, גם אנחנו נהיה יותר טובים.

עד כאן דובר על ההשפעה הפאסיבית של הסביבה. שינויים מסוג זה הם הדרגתיים ואיטיים, ובדרך כלל, כמעט ואינם דורשים מאיתנו לצאת מאזור הנוחות. אולם, ישנם הרגלים שהדרך היחידה לשנות אותם היא באמצעות מאמץ אקטיבי. בהמשך המשפט ממסכת אבות, חוכמת היהדות נותנת לנו שתי תובנות נוספות בנוגע לכך - "... והוי מתאבק בעפר רגליהם, והוי שותה בצמא את דבריהם".

הפרשנים מסבירים שהמילה "מתאבק" הינה מלשון אבק. כאשר אדם הולך על האדמה (היום כשיש מדרכות סלולות אנחנו פחות נתקלים בכך) רגליו מעלות אבק, ואדם שהולך קרוב מאחוריו מתלכלך. במילים אחרות, העצה היא כזאת – אם אתם מזהים תכונה שאתם מעריכים בחבר, ואתם רוצים לאמץ אותה אליכם, אל תחששו לבקש ממנו ללמד אתכם, להתבונן באופן שבו הוא מבטא אותה, לחקות אותו, ולשאול את עצמכם כל פעם מה עוצר בעדכם מלהשיג אותה. האבק, שלא במקרה דומה כל כך למילה "מאבק", מסמל עבודה קשה שמתלכלכים ממנה. זה לא פשוט לשנות הרגלים שנוחים לנו, אך אם נלך קרוב לאנשים שאנחנו רוצים ללמוד מהם ובאמת נתאמץ, בסופו של דבר נצליח.

ולהקשר הזה, של המאמץ, מוסיפה התובנה השנייה – "והוי שותה בצמא את דבריהם". רק כאשר בן אדם באמת רוצה להשתנות, כשהוא צמא לכך ומבין שזה נחוץ לו, רק אז הוא יצליח לעשות שינוי עמוק ופנימי. כך למשל, אדם שלא עושה ספורט ואוכל רק מזון מהיר, לא משנה עד כמה הוא מבין בשכלו שאורח החיים שלו לא בריא, הוא לא יתחיל ללכת לחדר כושר ולצאת לריצות עד שירגיש רע והלב שלו יתעורר. אין מה לעשות, ככה בני אדם בנויים.

אז האם אנחנו נסחפים אבודים בנהר החיים הגועשים, מתעצבים בידי כוחות חיצוניים וזרים? נראה שיש בידינו יותר כוח לבחור מכפי שאנחנו חושבים. יש תקווה בידיעה שאם נתחבר לאנשים טובים ונהיה נכונים ללמוד מהם, נוכל להשתתף בהצלחה רבה יותר בתהליך היצירה של אומנות יפיפייה מאין כמוה – יצירת דמותנו כבני אדם.