5 ההתנצלויות הדרמטיות ביותר בתולדות האנושות

התנצלויות תמיד היו סוג מרתק של אינטראקציה אנושית. הן יכולות לנוע בין כנות ואותנטיות, ובין הצגה וצביעות. בין התנצלות של עם ובין התנצלות של יחיד. בין התנצלות שבאה מיד אחרי העוול, ובין כזו שממתינה מאות שנים עד שהיא נזכרת לבוא. לאורך ההיסטוריה היינו עדים גם להתנצלויות דרמטיות שהותירו חותם בל יימחה בזיכרון הקולקטיבי שלנו, וחמש מהן מובאות כאן.

א. האפולוגיה של סוקרטס: שיר הלל לאמת

ההתנצלות שאיתה נפתח היא בעלת חשיבות מכרעת בתולדות האנושות, אם כי למען האמת זו לא בדיוק הייתה התנצלות. בשנת 399 לפנה"ס, הפילוסוף היווני סוקרטס מצא את עצמו עומד למשפט בפני בית הדין של עירו אתונה, באשמת חוסר אדיקות דתית והשחתת הנוער. סוקרטס היה נוהג להתהלך בין השווקים של אתונה ולהיטפל לאנשים, עם שאלות ומחשבות שונות ומשונות שעלו במוחו. מחשבות אלו עתידות להיות אבן היסוד של הפילוסופיה והמחשבה המערבית, אולם באותם ימים רעיונותיו היו חתרניים ובעייתיים בעיני רבים.

במשפט שנערך לו, השופטים והעם ציפו שיודה בחטאו ויבקש רחמים, כדי להימלט מעונש המוות שנגזר עליו. ידידיו ציפו שיימלט מהכלא ויברח למדינה אחרת, אבל סוקרטס העדיף לנצל את הבמה על מנת להרביץ עוד קצת חכמה בבני עמו. הוא הגן על חתירתו הבלתי נלאית לאמת, ועל מחויבותו הבלתי מעורערת לחקירה בלתי משוחדת. הנאום שנשא שם מובא בספר 'אפולוגיה' שכתב אפלטון תלמידו. 'אפולוגיה' בעברית זו התנצלות, אם כי המשמעות של התנצלות בהקשר זה שונה מהמקובל, ופירושה הוא: כתב הגנה על אמונה מסוימת.

ב. ההליכה לקנוסה: המסע אל הכפרה

כשאתם רוצים לבקש סליחה מה אתם עושים? שולחים הודעה? מכתב? מקסימום מצרפים סלסלת פירות? זה כנראה לא מגיע למאמץ שהיה כרוך בהתנצלות הבאה: בשנת 1077, קיסר "האימפריה הרומית הקדושה" היינריך הרביעי, יצא למסע יוצא דופן. הוא נסע אל העיירה האיטלקית קנוסה, שם שהה האפיפיור גרגוריוס השביעי, כדי לבקש ממנו מחילה. שלושה ימים חיכה בקור ובשלג מחוץ לטירה בה שהה האפיפיור, עד שהוא נאות למחול לו. 

מעשה זה של ענווה והשפלה עצמית, היה שיאו של סכסוך מר, שנודע בשם 'מאבק האינווסטיטורה'. מאבק זה נמשך כמה עשורים, ובו התווכחו האפיפיורים והקיסרים על השאלה: למי הזכות למנות אנשי דת לכהן בכנסייה - זכות שלאוחז בה השפעה רבה על העם. כוחו של האפיפיור היה גדול באותו זמן, והחרם שהטיל על הקיסר שתבע בעלות על זכות המינויים, הצליח לערער את מעמדו. "ההליכה לקנוסה" הדרמטית הביאה להסרת החרם על הנרי הרביעי וכסאו ניצל, אך גם ביצרה את כוחה והשפעתה של האפיפיורות באירופה.

ג. בקשת מחילה בגטו ורשה: התנצלות בלי מילים

כשמדובר בישות קולקטיבית, שמתנצלת בשם עם שלם, קורה שזה שמתנצל הוא דווקא האחרון שצריך לעשות זאת. כך קרה בהתנצלות של קנצלר גרמניה וילי ברנדט, שביקש מחילה על שואת העם היהודי שבוצעה בידי הנאצים. ברנדט עצמו התנגד לנאצים עוד לפני עלייתם, ואף נעצר בעוון הכאת פעילים נאצים בשלהי שנות ה-20. הוא היה פעיל בארגון השמאל הקיצוני SAP , שפעילותו נאסרה אחרי עליית הנאצים לשלטון. ארגונו הפך למחתרת לוחמת, והוא הקים תא התנגדות באוסלו, ממנו לקח חלק במלחמה נגד ארצו. כשני עשורים אחרי המלחמה, התמנה לקנצלר של גרמניה. אחד הרגעים המפורסמים ביותר בקריירה הפוליטית שלו, היה מחוות ההתנצלות העוצמתית והסמלית שלו במהלך ביקור בוורשה, פולין, בדצמבר 1970. במהלך ביקור זה כרע ברנדט ברך באנדרטה לזכר גיבורי הגטו - הקורבנות היהודים של מרד גטו ורשה במלחמת העולם השנייה. בלי מילים ונאומים, הביע המנהיג הגרמני את הכרתו בפשעים שביצעו בני עמו.

ד. העצם הטסמנית האחרונה: צדק היסטורי לנכבשים

בראשית המאה ה-19 הקימו הבריטים מושבת גלות באי האוסטרלי טסמניה, שהתגלה כמה עשורים קודם לכן. מושבת גלות היא מקום רחוק מארץ המוצא, אליו נשלחים פושעים כבדים במיוחד. האי היה מאוכלס כבר בתושביו המקוריים, שחיו בו במשך אלפי שנים. אולם הצבא הבריטי והמתיישבים, דחקו את רגליהם של הילידים, הדביקו אותם במחלות קשות, כלאו אותם, ולבסוף הביאו למותם. את חלקי גופתה של הטסמנית האחרונה, טרוג'ניני, הם העמידו כמוצג מוזאוני וכפריט מחקרי, בניגוד לצוואתה המפורשת להישרף ולהתפזר בים. כך נחתמה אחת הפרשיות האפלות והמזוויעות ביותר בהיסטוריה האנושית, וגם מה שנתפס לפעמים כרצח העם המודרני הראשון. סיפור זה הוא אחד מתוך עוולות רבות שגרמו הקולוניות והכיבושים של אירופה ברחבי העולם.

מאה שנה לאחר מותה של טרוג'ניני, בשנת 1976, מולאה, בסופו של דבר, צוואתה. בעקבות לחץ כבד של הציבור הבריטי, הוצאה העצם של טרוג'ניני מידי המוסדות המוזאונים והמדעיים, ונשרפה ופוזרה בים בהתאם לבקשתה האחרונה. בשלב זה כבר התקוממו רבים על העוולות ההיסטוריות שנעשו בידי בני ארצם. שריפת הגופה לפי הצוואה אמנם לא תוכל להשיב לחיים את העם שנכחד, אבל ההכרה בעוול, והאקט הסמלי הזה, הם המינימום שאפשר לעשות. 

ה. פשעי האינקוויזיציה: הכנסייה מתנצלת

מאות שנים אחרי ההליכה לקנוסה, היה הפעם תורה של האפיפיוריות להתנצל. אחרי מאות שנים בהן נעשו עוולות, פשעים ורדיפות, בידי הכנסייה הקתולית ושליחיה, החליט האפיפיור יוחנן פאולוס השני שהגיע הזמן לבקש סליחה. בשנת 2000 הוא פרסם התנצלות שהתייחסה למעורבותה ההיסטורית של הכנסייה הקתולית בזוועות האינקוויזיציה, וברדיפה של מיעוטים רבים, ביניהם היהודים. בקשתו הכנה של האפיפיור יוחנן פאולוס השני למחילה, סימנה צעד משמעותי לקראת ריפוי פצעים ישנים וטיפוח דיאלוג בין-דתי, המדגים את כוחה של הכרה בעוולות העבר. הוא כונן יחסים טובים עם מדינת ישראל, ובביקור שערך כאן נשא נאום ביד ושם ואמר:

"כבישוף של רומא וכממשיכו של השליח פטרוס, אני מבטיח לעם היהודי שהכנסייה הקתולית, בהיותה מונעת על ידי החוק של אמת ואהבה הנובע מכתבי הקודש, וללא שיקולים פוליטיים, נעצבת עמוקות מהשנאה, ממעשים של רדיפה ומהפגנות אנטישמיות המופנות כלפי יהודים על ידי נוצרים בכל זמן ובכל מקום.

הכנסייה דוחה גזענות בכל צורה, כשלילת דיוקנו של הבורא, אשר טבוע בכל בן אנוש".

ההיסטוריה מלאה הפתעות ותהפוכות, ובסופו של דבר באה חשבון עם עושי העוול, גם אם כמה מאות שנים אחרי שהוא נעשה. ההתנצלויות הדרמטיות שראינו משמשות תזכורת למצפון, ליכולת לגלות אמפתיה, ולכוח להשתנות. בין אם נאמרו על ידי פילוסוף, קיסר, מדינאי או מנהיג דתי, התנצלויות אלה הותירו חותם בל יימחה באנושות, והן מראות כמה גדול כוחן של מילים ומחוות ביחסים אנושיים.