מהי תפילת קדיש, ומדוע היא נאמרת דווקא בארמית?

אנחנו מתכנסים יחד לא רק באירועים משמחים כמו חתונה או בר מצווה, אלא לצערנו, גם בלוויות. במלחמה הזו, מתרחשת תופעה מיוחדת במינה - מאות ואלפי אנשים פוקדים את בתי העלמין ומשתתפים בלוויות של נרצחים ונופלים שהם אפילו לא מכירים. בלוויה המתנהלת על פי המסורת, נהוג שהאבלים אומרים את תפילת ה'קדיש'. 

מהו הקדיש?

הקדיש הוא טקסט בארמית, המוזכר (בחלקו) כבר בתלמוד. ישנן שתי פסקאות בסיסיות המופיעות בכל קדיש, שלהן מיוחסת משמעות מיסטית עמוקה. יש חשיבות קבלית למספר המילים והאותיות בקטעים האלה. לכן, על אף שיש הבדלים קלים בין עדות שונות בפסקאות אחרות הנוספות לקדיש, כל העדות דבקות באותו הנוסח לשתי פסקאות אלה:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא
בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִרְעוּתֵהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ 
בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא
לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא, שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

הפסקאות הנוספות בקדיש מצטרפות לפי ההקשר, וסוגי הקדיש השונים, הכוללים תמיד את הקדיש הבסיסי המוזכר לעיל, נקראים על שם הקטעים הנוספים להם. אחרי אמירת דברי תורה שבעל פה (כולל כחלק מהתפילה) אומרים את 'קדיש דרבנן' הידוע גם בשם 'קדיש על ישראל'. אחרי אמירת דברי תורה שבכתב, כמו אמירת שיר השירים או פרקי תהילים, אומרים את קדיש 'יהא שלמא'. שתי הפסקאות הללו כשהן נאמרות לבדן נקראות 'חצי קדיש' (כלומר: קדיש בסיסי, בלי תוספות) וקדיש זה נאמר בתפילת שחרית בבוקר לפני קריאת שמע, ובתפילת מנחה, ערבית ומוסף לפני תפילת העמידה). 

מה לגבי הקדיש שאומרים בהלוויות? האבלים יאמרו במהלך הלוויה את קדיש 'יהא שלמא', שבו נוספות לקדיש הבסיסי ('חצי קדיש'), הפסקאות הבאות:

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶוַח וְהַצָּלָה, לָנוּ וּלְכָל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

ואילו אחרי סתימת הגולל נאמר קדיש מיוחד, 'קדיש דאתחדתא',  שרק בו משתנה תפילת הקדיש הבסיסית, ונוסף בה נוסח של נחמה על העולם בעתיד שבו לא יהיה יותר מוות, המתים יקומו לתחיה, ונזכה לגאולה שלמה. 

את הקדיש בנוסח זה אומרים בעיקר בשתי הזדמנויות: בטקס סיום מסכת בגמרא ובסיום קבורה. הקשר בין שני הדברים הוא, שגם הקבורה היא סיום מסכת חיים, 'זה ספר תולדות אדם'. 

מדוע הקדיש נאמר בארמית?

באופן עקרוני, השפה הרשמית של עם ישראל היא לשון הקודש (שאינה זהה לעברית המודרנית). במשך הדורות, אימץ עם ישראל שפות נוספות. אחת מהמפורסמות שבהן היא השפה הארמית, אשר הפכה לשפתם של גולי בבל אחרי חורבן בית המקדש הראשון. מי שדיבר ארמית היו בעיקר פשוטי העם, ואילו תלמידי החכמים הבינו והתפללו בלשון הקודש. בעיקרון, סידור התפילה נכתב בלשון הקודש, אך תפילות מסוימות נכתבו דווקא בארמית, ואחת מהן היא תפילת ה'קדיש'.

כיוון שהקדיש היה נאמר בסוף הדרשה השבועית של הרב, בה נכחו אנשים מכל שכבות העם, הוא נקבע בשפת הארמית כדי שיהיה מובן לכולם. נוסף לכך, על פי האמונה היהודית, תפילת הקדיש היא תפילה מיוחדת ומלאה בשבחים נשגבים לבורא העולם ולכן עשויה לעורר עלינו את קנאתם של המלאכים ולגרום לקטרוגים. היא נאמרת בארמית, מפני שזו שפה שהמלאכים לא מבינים. על פי ספר הזוהר, הארמית נחשבת לשפת הטומאה והשטן, דווקא השימוש בשפה זו לאמירת הקדיש, מחזק את הקדושה ושובר את רוח הטומאה.

מה תפקידה של תפילת הקדיש? 

את תפילת הקדיש לגרסאותיה השונות ניתן לדמות לכפתור 'סנד' במייל או בווטסאפ. לפי המסורת היהודית אומרים אותה אחרי כל חלק בתפילה ואחרי כל לימוד תורה, מתוך רצון לסייע לתורה וללימוד שלנו להגיע ישירות אל אלוהים. הקדיש הוא מעין קשירה והגנה על המילים שלנו, כדי שיוכלו להגיע לשערי השמיים בלי הפרעה. 

כאשר מסתיימת מסכת חיים, הקדיש ממלא תפקיד דומה. הקדיש נועד ללוות את הנשמה לדרכה בשלום לסייע לה להגיע למקום מנוחתה הנצחי עד תחיית המתים.

המסורת היהודית גורסת שבמהלך השנה הראשונה אחרי הפטירה, הנשמה עוברת בתחנות ובשלבים שונים בתהליך ההתנתקות מהעולם החומרי, ותפילת הקדיש מסייעת לה במעברים הללו. לשם כך, נהוג שבכל יום ייאמר קדיש מלכתחילה שלוש פעמים ביום (בתפילת שחרית בבוקר, מנחה בצהריים וערבית בלילה), וכן בכל עלייה לקבר, אזכרה, או כנס לזיכרון הנפטר הכולל תפילות או לימוד תורה. 

כיצד אומרים קדיש?  

קדיש חייב להיאמר במניין, כלומר בנוכחות עשרה גברים יהודים מעל גיל 13. 

יש קדישים שאותם לא יאמרו האבלים, כי על שליח הציבור לומר אותם (אלא אם כן האבל בעצמו הוא שליח הציבור – מנהג עדות רבות שאם הוא יכול למלא תפקיד זה עליו מלכתחילה לעשות כן, כי כך יזדמן לו להגיד הרבה יותר קדישים). הקדיש שאותו יאמר האבל הוא הקדיש השני או השלישי אחרי תפילת העמידה (תלוי באיזו תפילה מדובר), והוא קדיש 'יהא שלמא'.