5 מילים נרדפות למילה "עם" בתנ"ך

הפעם הראשונה שבה בני ישראל מכונים "עם" בתורה, היא דווקא בהכרזה העוינת של פרעה מלך מצרים בפרשת השבוע שלנו "הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ". מעניין לעצור רגע ולחשוב על המילה הזו, "עם" ומהיכן היא מגיעה. מילה זו היא אחת מתוך רשימה של מילים שכולן מורות על הרעיון הזה, של קבוצה גדולה של אנשים שחשה שותפות גורל, אולם כל אחת מהן מאירה זווית אחרת של העניין הזה. קבלו 5 מילים נרדפות ל"עם" והמשמעויות הגנוזות בהן:

א. עם

נתחיל עם המילה שהזכרנו בהתחלה. 'עם', לפי הפרשנים, בא מלשון 'להיות זה עם זה', להיות ביחד. מילה זו מורה את המשמעות הבסיסית של עם – קבוצת אנשים שחיים בצוותא, שמאוחדים זה עם זה, ומסייעים איש לרעהו בשעת הצורך.

ב. גוי

מילה נוספת היא 'גוי', שכיום יותר מוכרת במשמעותה הנוספת – אדם שאינו יהודי. אולם במקור, מונח זה הוא פשוט מילה נרדפת לעם. גם עם ישראל מכונה 'גוי', למשל "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". המילה גוי, יש אומרים, נגזרת מהמילה גו, שהיא מילה נרדפת לגוף, למשל בתיאור זה של אדם המכים את גופו: "גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים". מילה זו מורה על קשר־דם בין בני העם, שגופיהם נוצרו מתוך אותה שושלת יוחסין.

ג. מולדת

כיום מילה זו מורה על המקום שבו האדם נולד, אבל בתנ"ך כנראה הייתה לה גם משמעות אחרת – העם שלתוכו האדם נולד. "כִּי אֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בָּרָעָה אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת עַמִּי וְאֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי" אומרת אסתר למלך אחשוורוש, כשהפצירה בו למנוע את גזירת המן להביא כליה על בני עמה. מונח זה מציין את העובדה שבדרך כלל אדם נולד לעם. אמנם יש דרכים להצטרף לעם אחר (כמו הגיור ביהדות), אבל בדרך כלל אדם משתייך לעם אליו הוא נולד.

ד. אומה ולאום

מונחים אלה מקובלים כיום, במושגים כמו 'מדינת לאום', 'חוק הלאום'. המילה 'אומה' במשמעותה הנוכחית, מוזכרת בספר דניאל הכתוב בארמית: "וּמִנִּי שִׂים טְעֵם דִּי כָל־עַם אֻמָּה וְלִשָּׁן (ומכאן יושם חוק לכל עם, אומה ולשון)". ייתכן שמונחים אלה גזורים מהמילה 'אמא', מה שמורה גם כן על מוצאם המשותף של חברי הקבוצה.

ה. לשון

בציטוט שהבאנו מספר דניאל מופיע כינוי נוסף – 'לשון'. כינוי זה מורה על המאפיין העיקרי המבדיל בין עם לעם – השפה בה הוא מדבר. על פי סיפור מגדל בבל, הפירוד בין העמים החל בפירוד בין לשונותיהם. הלשון היא יצירה של העם, ולכן הכינוי 'לשון' יכול גם להורות על העובדה שעמים נבדלים זה מזה ביצירותיהם, בתרבותם ובמנהגיהם.

במילותיה של השפה העברית אפשר למצוא לפעמים חכמה רבה ותובנות מעניינות. המילים הרבות שיש בה לציון המונח 'עם', מלמדות על מאפייניו השונים של הרעיון הזה – החיים בצוותא, המוצא המשותף, העובדה שאדם נולד לתוך זה, והעובדה שכל עם יוצר לעצמו לשון, תרבות, ומנהגים ובכך מבדיל את עצמו מאחרים.