בא, תסתכל לאמת בעיניים: כן, אנחנו במצרים

תמונת מצב: מלחמה. עם מפולג שעבר יותר מדי. העצבים חשופים וכל מילה מרעידה את הקרקע ומוציאה מכל אחד ה״פרעה״ הפנימי שלו.

תמונה אידאלית: עם מאוחד שבו כל פרט תורם את חלקו הייחודי במסע המשותף של עם ישראל. יש מקום למחלוקות אבל השיח נעשה באופן מכבד ומקדם את התמונה השלמה: חיים של בטחון ושמחה בארץ ישראל. 

מה הפער בין שתי התמונות האלו וכיצד ניתן לסגור אותו?

פרשת השבוע, פרשת בא, נפתחת בקריאת ה׳ אל משה לבוא אל פרעה.

גם באותה מציאות בה עם ישראל היו עבדים במצרים הייתה תמונה אידאלית שבה פרעה מסכים לשחרר את בני ישראל מעבדות לחירות ועם ישראל יוצאים ממצרים בתופים ובמחולות, עם הודיה ותקווה בלב , לעבר הארץ המובטחת. אבל בין התמונה האידאלית הזו לתמונת המצב של העם היה פער מאוד גדול. עם ישראל היה עייף ומיואש מעבודת פרך ומפרעה האכזר שהמשיך להכביד את ליבו גם אחרי שספג מכות קשות.

הגשר בין שתי התמונות האלו, גם בסיפור התנ״כי הזה וגם במציאות העכשווית שלנו, טמון בפסוק הזה: בוא אל פרעה.

בוא. תסתכל לפרעה בעיניים.

תסתכל למציאות הזו שמשעבדת אותך בלבן של העיניים. 

תודה שזו תמונת המצב הנוכחית שלך, תודה שהיא כרגע רחוקה מהתמונה האידאלית ושזה מצער אותך אבל אתה מייחל שיהיה אחרת.

בוא, מבלי לטאטא או לטייח את המציאות. תודה שהמצב לא מושלם, שאתה לא מושלם, שאני רחוקה מלהיות אמא או בת זוג מושלמת, ואולי גם המאמר הזה שכתבתי יכול להיות כתוב טוב יותר… 

דווקא שם, בהסכמה הזו לבוא אל פרעה, אל הלא מושלם, הלא אידאלי, להודות בו, להכיר בו, להבין מיהו ומהם תנאי השחרור ממנו, משם יכולה להגיע גם הישועה.

כדי לצאת ממצרים צריך להודות שאנחנו במצרים.

כדי לצאת אל האור צריך להודות שאנחנו בחושך.

כדי לרכוש כלים להתמודד צריך קודם כל להודות שחסרים לי כלים.

כדי להסכים לייצר תמונה אידאלית לחיינו ולעם שלנו, אנחנו צריכים להודות שכרגע אנחנו לא שם. אנחנו כאובים, עייפים, לא מושלמים, ולא תמיד יש לנו את הכלים להתמודד עם דעות שונות משלנו. כתוצאה מכך יוצאים מאיתנו כל מיני צדדים פחות יפים שלנו. ה״פרעה״ שבתוכנו מבצבץ החוצה.

והנה, עכשיו, אחרי שהנחנו את זה על השולחן… אפשר להתחיל לייצר מציאות אחרת.

משה בא אל פרעה, מדבר איתו, ומבקש ממנו שוב לשחרר את בני ישראל ממצרים. לאחר עשר מכות, פרעה מסכים ומשחרר את בני ישראל והם מתחילים במסע הגשמי והרוחני שלהם לעבר ארץ ישראל. מה שהיה נראה כחלום רחוק מאוד שאולי לעולם לא יתגשם, הפך למציאות.

היום כשאנחנו חיים במציאות הזו שאבותינו צעדו חלמו עליה  40 שנה במדבר, אנחנו צריכים להאמין שנזכה עוד להגשים חלומות רבים ולנצח ביחד ובאחדות במלחמה הזו. 

גם אם זה נראה לנו כמו חלום מאוד רחוק, זה אפשרי. עכשיו זה הזמן שלנו לבוא אל פרעה, להכיר במצבנו, להודות בחוסר המושלמות שלנו, ולא לחכות לעשר מכות כדי להתחיל ליצור שינוי.