פסח

לפני חג פסח ממש התפללתי, יחלתי, ציפיתי וקיוויתי לאיזה נס גדול לעם שלנו. שיתפתי ברשתות החברתיות וסחפתי אחריי עוד רבים לצפות לנס הזה, כמוני. לצערי הנס הזה עוד לא קרה וזה קצת שבר אותי – עד שנתקלתי בסיפור של רבי נחמן על האבן היקרה

איך היה למרים פתאום תוף במדבר, לחגוג איתו את נס קריעת ים סוף? כולם ארזו בגדים, אוכל, כלי כסף וזהב שלקחו מהמצרים, ומרים החליטה לארוז לדרך דווקא את התוף שלה?

האם סדר הוא המאפיין הכי משמעותי של הלילה החשוב ביותר במסורת היהודית? אם הייתי צריך לחשוב על שם מתאים ללילה זה, הייתי מכנה אותו: "ליל השאלות". אלמנט השאלות, הרי, מהותי לאופיו של הלילה הזה. אז למה בכל זאת 'ליל הסדר'?

מכל הנביאים כולם, זכה אליהו לחיי נצח. אליהו אמור לשוב. הוא מגיע לברית המילה, הוא מבקר אצלנו בליל הסדר, והוא אמור להופיע שוב באחרית הימים, להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. מדוע? מה מיוחד באליהו, שדווקא הוא זכה לתפקיד זה?

אצלנו במשפחה, כל ההגדה היא כמו איזה עונש, משהו שצריכים לקרוא מהר, חלק מדברים תוך כדי, אף אחד לא מבין כלום, ובסוף מגיע האוכל עם אנחת רווחה. זה מתסכל. איפה טעינו? ומה אפשר לעשות בעניין?

אני מנהלת שיחה בראשי עם מרים הנביאה כי אני פשוט חייבת לדעת: איך במציאות כל כך חשובה היא הצליחה לא רק להאמין בעתיד טוב יותר, אלא לגרום גם לשאר נשות ישראל להאמין בכך?

בעוד ישראל מתלבטת בהתאם לתגובה הראויה לאיראן, שווה לבחון את התגובה שניתנה משמיים למצרים על השעבוד של עם ישראל וההתעללות המתמשכת בהם

היום נחסל חמץ עם מאפה פסטה וגבינות. בין יתרונותיו: גם ילדים אוהבים אותו, והוא מחסל על הדרך גם מלא גבינות שמתקרבות ל"פג תוקף" שלהן וגם פירורי לחם שצריך לסיים לפני החג

מדובר הרי ברגע המכונן שלנו, הרגע שבו הפכנו לעם, הרגע שאליו כמהנו והתכוננו זמן כה רב מראש – מדוע כשהוא מגיע, הכל חייב להיות בחיפזון? האם אי אפשר לדמיין מצב שבו ישראל יוצאים לדרך בנחת, עם לחם שנאפה כמו שצריך?

כמו העבדים במצרים, גם אנחנו מחכים להיחלץ מהמצוקה ולהביס את אויבינו. יחד עם זאת, פסח מלמד שכאשר מנצחים - ראוי לחגוג את ההצלה והצדק שנעשה לנו, אך לא את הסבל של האויבים