לפני כמה ימים פנה אחד מבני משפחתו של יקיר לשף חיים בורשטיין וביקש מתכון לסביצ'ה: מתכון שיקיר טעם אצל חיים, אהב במיוחד ואף ביקש אותו כדי להכין למשפחתו. הוא נהג להביא אותו אחרי העבודה הביתה בקופסה כדי לפנק אותם
אני תמיד הפראיירית שמשקיעה וטורחת עבור כולם. ככה בזוגיות, ככה בעבודה, ככה במשפחה. כל ניסיונותיי לגרום לאחרים לקחת על עצמם משהו, עולים בתוהו. איך מתמודדים עם המצב הזה?
איך את מודיעה לקהילה של 80 נשים מדהימות שאת נפרדת מהן ומהעסק שבנית עבורן, כי הוא כבר לא משמח אותך? ואיך זה קשור לחמור המאויר שם למעלה?
יותר ויותר אנשים מגלים את לימוד הגמרא. יהודים שאינם שומרי מצוות במובן המסורתי של המילה, מתעניינים, מעמיקים, גודשים את השיעורים ובתי המדרש הייחודיים, לומדים בזוגות ("חברותא"), בטלפון, במקומות עבודה, בזום, בשיעורי אינטרנט. זו כבר תופעה, ובכל הגילאים
בשנה הראשונה של העסק התעסקתי בעיקר במה שקורה איתי מבחינה עסקית לעומת מה שקורה איתה. השוויתי ביננו וניסיתי להשיג אותה במרוץ שהיא בכלל לא מודעת אליו. פלא שסגרתי את הסטודיו הזה בהפסדים?
כולנו חווים סיטואציות בהן אנחנו קרועים בין השכל לבין הרגש. זה יכול לקרות בבחירת קריירה, בזוגיות, ולמעשה כמעט בכל תחום של החיים. איך נדע אם ללכת אחרי הלב או אחרי השכל? רבי צדוק הכהן מתווה לנו מפת דרכים
בזמן שבכל רחבי הארץ כבר פורח ומלבלב, חקלאי העוטף עוד אומדים את נזקי המלחמה ומנסים לשוב לעבודה סדירה בשדות. "אנחנו בוכים", הם אומרים. "אבל מקווים שיהיה טוב. אין לנו ברירה אחרת"
המנהל חייב להקרין לעובדים תחושת ביטחון אך גם להישאר דרוך לגורל החברה. עליו להנחיל אמירת אמת בארגון ועזרה הדדית, והוא חייב לגדל לעצמו ממלא מקום. פרשת משפטים מגלה איך צריך להנהיג עובדים
העומס לא מאפשר לנו לפעול עם חיבור לכוונות הטובות שלנו. העומס לא מאפשר לנו לראות את הכוונות הטובות של האחר. העומס משקר לנו שאם נכאיב לאחרים יכאב לנו פחות, ושהפתרון לקושי והכאב שלנו נמצא אצל האחר. אז איך מפסיקים להקשיב לעומס?
דרמה בלשית חדשה לילדים, המשודרת בערוץ כאן חינוכית, פותחת צוהר לעולמם של ילדים דתיים. היוצרת התל-אביבית מספרת מה הביא אותה ליצור דווקא סדרה כזו – ואיך חוותה את החזרה לעבודה בימים הראשונים של המלחמה
