אליהו לוי

לא אשכח איך בתואר הראשון, בשיעור הראשון בקורס המבוא למחשבה יוונית, עמד המרצה שלי והכריז איך כל דבר טוב שיש לנו בעולם התחיל ביון: מדע, פילוסופיה, תיאטרון, ספרות, אמנות, ספורט, אדריכלות, שירה ועוד

הנחת העבודה היא שברור שכולנו רוצים להגיע הכי גבוה שניתן, לעמוד בפסגה, להיות בטופ, וכל מה שמפריד ביננו לבין המקום הזה הוא קצת כוח רצון. אך האם הפסגה היא מקום שאנחנו באמת רוצים להיות בו?

מה קורה עם ההורים אוהבים ילד אחד יותר מילד אחר? האם יש איזה חוק טבע שאומר שלמרות שאהבה מעצם טבעה מעדיפה, במסגרת המשפחתית מנות האהבה מתחלקות באופן שוויוני לחלוטין? ודאי שלא

הסברתי לו שאלו אנשים שגרים בישראל, בארץ שלנו, שאנשים רעים באו ולקחו אותם מהבית שלהם והם מחביאים אותם בעזה. הוא יודע מה זה עזה. זה המקום שהדוד החייל שלו נמצא בו כל הזמן

מבחינה מדינית, הקריירה של ינאי המלך הייתה הצלחה מסחררת. אולם התנהלותו והתנהלות אנשיו לא עלתה בהכרח בקנה אחד עם הצדק והיושר – ולכן זימן אותו הסנהדרין לדין

יצחק דמיאל, מראשוני מחנכי התנועה הקיבוצית, כתב רבות בחייו – אולם החברה הישראלית של ימינו זוכרת לו רק את 'חנהל'ה ושמלת השבת'. מה סוד קסמו של הסיפור?

כיצד הגענו מהרעיון שתכליתה האחת והבלעדית של המדינה היא להגן על חיי האזרחים ועל הנגזרות הנובעות מכך, למצב שבו המדינה נדרשת לעזור לאנשים מיואשים וסובלים לסיים את חייהם?

מה קורה כאשר עובד חרוץ ומוצלח, שהתקדם בחברה, בנה אותה אך גם נבנה בה, מחליט יום אחד להפוך עצמאי? נושא זה, שמי שחווה מקרוב יודע שהוא דרמטי כמעט כמו יחסי הורים-ילדים, זוכה למעט מאד טיפול בתרבות שלנו

בכל פעם שהמרצה שלי להיסטוריה היה מגיע לפרק עגום בתולדות ישראל, הוא היה מספר על הסטודנטית הנחמדה שניגשה אליו לאחר שיעור מדמם במיוחד בהיסטוריה של עם ישראל, ושאלה אותו: לשם מה כל זה, בעצם?

מה היה חסר לפרנק ואיפריל וילר, שני בוגרי אוניברסיטאות יפים ומשכילים ונכונים שיש להם לכאורה כל מה שאדם יכול לבקש בעולם הזה? מה אכל אותם מבפנים והרס להם את החיים?