אש

בכל יום אנחנו מנהלים משאים ומתנים, קטנים וגדולים. חלקם על כסף, חלקם על זמן, חלקם על משאבים אחרים. ולמרות זאת, רובנו לא למדנו מעולם איך עושים את זה באופן מסודר. אנחנו הולכים עם הרגש, לומדים תוך כדי תנועה, עושים טעויות, לפעמים מפספסים הזדמנויות

ככה רבו בינהם הקולות בראש שלי והתחילו לחלק לי ציונים לא רק על מי שאני כאמא, אלא גם על מי שאני כרעיה, כאשת קריירה וכבן אדם

כשהקיצוניות משתלטת, היא מעוררת שאלות על מהותה האמיתית של המסורת היהודית. כת "לב טהור" היא רק דוגמה אחת לאופן שבו פעולות של שוליים עלולות להאפיל על הערכים המרכזיים של עם שלם. איך מתמודדים עם האתגר הזה?

הרימון שעצר את התנועה בשולי כביש איילון דרום מזכיר לנו אמת פשוטה: החיים שבירים. דווקא רגעים של חוסר ודאות יכולים להיות הזדמנות לעצור ולחשוב מחדש על מה שבאמת חשוב

רק בשבוע שעבר מצאתי את עצמי עם ילדי בסכנת חיים ממשית כשטילים נופלים לא הרחק מאיתנו. ואז, ביום חמישי בבוקר, הגיעה ההודעה על הפסקת האש

אנשים אומרים לי – אל תבואי לדייט עם רשימת תכונות, תבואי בפתיחות, תפגשי עם פירגון, אל תפסלי בחורים. בינתיים אני צוברת אכזבות מכל דייט, וכמעט שלא מצליחה להגיע לקשר של ממש.

המושג 'בית' קיבל משמעות חדשה לגמרי בשנה האחרונה. יש לנו חברים שמפונים מביתם כבר שנה, יש אנשים שביתם נפגע מטיל והם נאלצו לעזוב אותו. יותר מכל, יש כל כך הרבה אנשים יקרים שאנו מחכים לשובם הביתה

לפעמים אני חושבת על זה שעיקר הקושי שלי בתקופה הזו נובע מהקול בראש שלי שמספר לי סיפורים מפחידים ומדכאים. אבל דמיון מפותח זה לאו דווקא דבר רע

תחילת השנה העברית היא למעשה חגיגת יום הולדת למין האנושי, על כל יכולותיו המופלאות. החגיגה הזו גם מלמדת אותנו על הקשר המיוחד בין האדם והזמן

ביום שנחשפתי לכל הפוסטים שנכתבו לזכרה של שחר גולדמן פשוט לא תפקדתי. בכיתי בלי הפסקה, כעסתי על העולם, הייתי עצבנית ומרוחקת מבעלי וילדיי, וכמעט לא עשיתי שום דבר בבית, למרות הצורך הקריטי להתארגן לחג