יום אחרי שהתייאשנו מחיפושי דירה, מצאנו את הבית החדש שלנו

אני מאוד אוהבת את חג סוכות למרות שעד לא מזמן לא הכרתי את רוב המנהגים והמשמעויות שלו. ידעתי שנהוג לבנות סוכה ולשבת בה לזכר בני ישראל שיצאו ממצרים וישבו בסוכה, ואהבתי להכין קישוטים צבעוניים לסוכה. מעבר לזה, לא הבנתי לעומק את מהות החג.

השנה, יותר מכל שנה אחרת, משהו בתוכי ממש ביקש להבין את המשמעות העמוקה של החג ולהכיר יותר את מנהגיו. משהו בבקשה הזו לצאת מהבית ולישון בדירת ארעי הפגיש אותי עם אירועי השנה האחרונה שבה המושג ״בית״ קיבל משמעות חדשה לגמרי. יש לנו חברים שמפונים מבתיהם ונמצאים ב״דירת ארעי״ כבר שנה. יש אנשים בעם שלנו שהבית שלהם נפגע מטיל וכבר לא יחזרו אליו. ויש כל כך הרבה אנשים יקרים שכולנו מחכים שישובו הביתה.

באופן אישי, גם עבור משפחתי ועבורי המושג ״בית״ קיבל משמעות חדשה בשנת המלחמה ולמעשה עוד  לפניה, כשנולדה בתנו השנייה. פתאום, הבית שלנו כבר נעשה צפוף ולא מותאם לאורח חיינו החדש. כשהיא הייתה בת חצי שנה ופרצה המלחמה, הבנו שכל עוד אין לנו ממ״ד בבית, עלינו למצוא בית אחר בו נרגיש יותר שלווה ובטחון, כתושבי הצפון המופגז שנדרשים להכנס לממ״ד תוך 30 שניות בלבד.

 לאחר תקופה שבה חיפשנו את הבית הבא שלנו ללא הצלחה וכמעט התייאשנו, מצאתי את עצמי בוכה ומתפללת למצוא מקום בו יהיה לנו נעים, שליו ובטוח. יום למחרת מצאנו אותו. בימים אלו אנחנו בעיצומן של ההכנות למעבר הדירה. במרפסת שלנו ישנה סוכה מקושטת אבל הבית מלא בארגזים. אני חושבת על הסמליות הזו של מעבר דירה בחג הסוכות, על התפילה על בית חדש, ועל המצב במדינה שלנו , אני מבינה משהו חשוב על מהות החג.

 חג סוכות מגיע אחרי זמן של חשבון נפש. זה הזמן שבו כולנו כעם בוכים ומתפללים על בית חדש שבו תשרה נעימות, שלווה וביטחון, ואנחנו מזהים ומזדהים עם החיסרון של בית כזה בחיינו כרגע. לאחר מכן, אנחנו מתבקשים לצאת מהבית שלנו, מהאזור הנוח והמוכר שלנו, זה שסיפרנו לעצמנו שהוא הדבר הכי טוב בשבילנו, ולהכנס לסוכה, לדירת ארעי, ואפילו לשמוח. השמחה הזו לא חייבת להתבטא בחגיגות ובצחוק מתגלגל, היא יכולה להיות שמחה שקטה שרואה את העתיד לבוא.

 אחרי הבכי, אחרי התפילה, אחרי ההסכמה לצאת מעצמנו, ייבנה בית חדש. מחכה לנו עתיד חדש וטוב. זה גם המסע שעברו בני ישראל כשהיו עבדים במצרים: הם יצאו למסע ארוך ומלא באי וודאות במדבר ובסופו של דבר הגיעו לבית החדש שלהם - לארץ ישראל. גם הם נדרשו קודם להסתכל למציאות בעיניים ולהבין שהם בגלות. הם עבדים שעובדים בפרך, הם במקום שכבר לא יכול להיות בית טוב עבורם, והמצב שלהם רחוק מלהיות אידאלי. רק לאחר שהם מסכימים להכיר במצב שלהם, הלב שלהם נשבר והם זועקים לשמיים בבקשה להגאל ולצאת ממצרים, וזה אכן קורה. לאחר מכן, הם נדרשים לצאת מהמקום שהיה נוח להם אבל כבר לא יכול להקרא ״בית״. הם יוצאים ממצרים, מתחילים מסע של 40 שנה במדבר, ומכינים את עצמם פיזית ותודעתית למציאות חדשה וטובה יותר בארץ ישראל.

 המציאות שלנו כיום בארץ ישראל רחוקה מלהיות אידאלית, אבל חגי תשרי מגיעים כדי לעורר, לנער, ולהחדיר בנו את הלך הרוח הנכון כדי לצאת מה״מצרים״ התודעתי שאנחנו נמצאים בו. עלינו להסכים שיכול להיות כאן אחרת ולפעול במלוא העוז והמרץ לשם כך.

 אחרי שחתמנו במהירות על חוזה הדירה החדש שלנו ושמחנו כל כך לעבור סוף-סוף לבית עם ממ״ד, שמנו לב שאנחנו עומדים לעבור לבית עם חדרים קטנים יחסית לאלו שהיו אצלנו בבית הנוכחי. הבנתי שזה ידרוש מאיתנו לעשות סדר יסודי בבית ולצמצם משמעותית את הציוד שלנו, וממש נלחצתי. אולם אחרי שחשבתי על משמעות החג הבנתי שזה אולי לא דבר כל כך נורא ושאין לנו באמת צורך בכל כך הרבה ציוד, בגדים, צעצועים. כשהשתחררתי מהלחץ הזה, התחלתי לדמיין את החיים החדשים שלנו בבית החדש והתמלאתי שמחה והתרגשות.

 כשאנחנו מתבקשים להחליף את הבכי של יום כיפור בשמחה של סוכות, גם אנחנו מתבקשים להפטר מ״ציוד מיותר״, להחליט בינינו לבינינו על התנהלויות מהחיים הישנים, מהבית הישן, שאין להם מקום בביתנו החדש. אחר כך, במעבר חד, אנחנו מתבקשים להסתכל קדימה ולראות את הטוב שמחכה לנו בבית ומציאות החדשה שלנו ולהתמלא בשמחה כבר מעכשיו. השמחה הזו עצמה היא עוד אבן בבית החדש שכולנו כל כך מחכים שיבנה, והיא מזרזת את בנייתו.