צער

הילד רוצה חתול? שווה לשקול בחיוב. לפי חכמת היהדות, לגדל חיה ברחמים ולהתייחס אליה יפה עוזר לנו לפתח תכונות טובות בנפש

כאב, צער וסבל מגיעים אלינו לחיים בלי להודיע מראש. הם פתאום נוחתים, ואז חומות ההגנה שבנינו – אם זה כסף, בריאות, קשרים אישיים, מקום עבודה, לפתע קורסים ומתמוטטים. למה זה קורה? האם יש לצער ולכאב שיעור כלשהו ללמד אותנו?

כשכל יום כמעט מביא איתו טרגדיות חדשות, זה זמן לצאת למסע בעקבות מקורות המשפט הזה - והרלוונטיות שלו לימים של צער ומלחמה

מיזם "זיכרון 710" שהגו לילך שמיר ויניב הגי, תושבי עוטף עזה, איגד למעלה מחצי מיליון הודעות וחומרים ויזואליים מאותו יום שייזכר לדיראון עולם. למרות הכאב והצער השניים בטוחים: "עוד נשוב להפריח את האזור"

"מאז שהיא נפטרה חשבתי באיזו דרך אני יכולה להנציח אותה, לאפשר לה להתקיים כאן בעולם למרות שהגוף שלה כבר לא כאן, לצערי״, היא אמרה

היום, אם מישהו רוצה להזכיר לי את המקרה המצער הזה מלפני שמונה שנים, הוא ממש לא צריך לפרט ולתאר לי את כל מה שקרה שם. מספיק שהוא יגיד לי: ״זוכרת את בית הקפה בדרום תל אביב עם הויטרינה?״

במשך עשרים שנות ניסיון שכללו את המראות הקשים ביותר, ידע תמיד ערן קוזחי, ראש צוות ומתנדב מסור בזק"א תל-אביב, כי במידה ויתרחש אסון בקנה מידה לאומי, יקרא לדגל. כך למרבה הצער קרה בשבעה באוקטובר, כשהתבקש לנהל את תחנת ריכוז החללים במחנה שורה, ובמשך חמישה חודשים עמל וטיפל ללא הפסקה להבאתם לקבורה של מעל ל-800 קורבנות

לפני חג פסח ממש התפללתי, יחלתי, ציפיתי וקיוויתי לאיזה נס גדול לעם שלנו. שיתפתי ברשתות החברתיות וסחפתי אחריי עוד רבים לצפות לנס הזה, כמוני. לצערי הנס הזה עוד לא קרה וזה קצת שבר אותי – עד שנתקלתי בסיפור של רבי נחמן על האבן היקרה

למה יש לנו כל כך הרבה מנהגים שמערבבים צער בשמחה? את הדילמה סביב התאריך של יום הזיכרון אפשרי להבין רק אחרי מסע בנבכי ה-DNA התרבותי של העם היהודי

חטיפות ילדים, למרבה הצער, הן לא חידוש עבור העם היהודי. הסרט "בשם הבן" מגולל את הפרשה ההיסטורית של אדגרדו מורטארה, הילד היהודי מאיטליה שבגיל שש נחטף על ידי הכנסייה, וכל המאבקים להשיבו אל הוריו עלו בתוהו