מאיפה לקוח הביטוי "צער בעלי חיים" ולמה כדאי לאמץ חתול?

בשבוע שעבר פקדו את סינמטק ירושלים ילדים רבים עם הוריהם. אולם הקולנוע התמלא עד אפס מקום בבנות ובנים, בזמן שאבות ואימהות רבים עוד יותר עמדו בתור הארוך של הקפיטריה, לקנות להם פופקורן ושתייה. אם היו נותנים לי לנחש, הייתי אומר שמדובר בסרט ילדים פופולרי קלאסי, הוליוודי, אולי מצויר, עם פילים מעופפים וסוף טוב. למרבה ההפתעה לא בזה היה מדובר, אלא בהקרנה של סדרה דוקומנטרית על מרפאת חיות. "להציל את חיות הבית" מאת 'כאן חינוכית' עוקבת אחרי מקרים של חיות חולות שמובאות לווטרינרים, מרגע הגעתה של החיה הפצועה ועד להחלמתה. למרות הקונספט המרגש, עדיין מפתיע לגלות כמה ילדים מגלים עניין בסדרה הדוקומנטרית הזו.

אולי הדבר לא מפתיע בהתחשב בעובדה שהקשר בין ילדים וחיות הוא טבעי ונפוץ. ילדים רבים מבקשים מהוריהם לאמץ כלב, או אפילו מופיעים יום אחד על מפתן הבית אחרי בית ספר עם חתול שאספו מהרחוב, אם כי הם לא תמיד נענים בחיוב, ולרוב נאלצים להשיב את החתול לפח האשפה ממנו הם לקחו אותו. מחקרים מראים שילד שגדל עם בעל חיים מפתח בזכות זה אינטליגנציה רגשית מחודדת יותר, וזוכה בהזדמנות להיות "הורה" בעודו ילד, ולפתח תכונות של אחריות והתחשבות. בכך מתקיים העקרון של "יודע צדיק נפש בהמתו", כלומר שעל הצדיק להכיר את רגשותיה וצערה של בהמתו ולנהוג בה בהתאם, כמו שמסביר פרשן התורה רבי מאיר לֵיבּוּשׁ (המלבי"ם, 1809-1879):

"הצדיק הוא המתנהג על פי חוקי הצדק, לא לבד שנוהג על פי החוקים האלה עם בני אדם, כי גם עם בהמתו נוהג בחוקים האלה, ויודע תכונת נפשה לתת לה מזונותיה בעת הראוי וכפי הראוי, ושלא יכביד מלאכתה יותר על יכולתה"

"צער בעלי חיים דאורייתא" אומרים חכמים בתלמוד (כאן מקור הביטוי הזה), כלומר זה איסור חמור שמקורו מפורש בתורה. בשל צער בעלי חיים, מי שמעוניין ליטול ביצים מהקן, חייב לשלח את האם קודם. "כי אין הבדל בין צער האדם בכך וצער שאר בעלי חיים", מסביר הרמב"ם, "כי אהבת האם וחנינתה על הבן אינו תוצאה של ההיגיון, אלא פעולת הכוח המדמה המצוי ברוב בעלי החיים כמציאותו באדם” - כלומר הכאב והצער אינם תוצאה של ההגיון - כוח מפותח יותר וייחודי יותר לאדם ולא לחיה - אלא של הרגש, המשותף לאדם ולחיה, ולכן החובה למנוע צער אינה שונה ביניהם. לפעמים התורה אפילו דורשת מהאדם להקדים את רווחתה של החיה שלו אל הרווחה שלו. בתיאור הברכות שיבואו על עם ישראל אם ילכו בדרך הישר נאמר "וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ". מכך שהתורה הקדימה את "לִבְהֶמְתֶּךָ" לפני "וְאָכַלְתָּ" למדו חכמים שבהגיע שעת הארוחה, יש להקדים לתת מזון לחיה שברשותך - לפני שאתה נותן מזון לעצמך.

חמלה כלפי בעלי חיים היא ערך חשוב ביהדות. היא לעיתים מאתגרת יותר מחמלה כלפי בני אדם, כי בעלי חיים לא ישיבו לך טובה, גם לא יעיקו עליך אם לא תיטיב איתם. אולם 'ספר החינוך' (ספר על טעמי המצוות שנכתב לפני כ־700 שנה) מאיר את הנושא הזה גם מזווית אחרת. הוא טוען כי חמלה כלפי בעלי חיים יכולה להקרין גם על החיים האנושיים:

"... ללמד עצמנו להיות נפשנו נפש יפה בוחרת היושר ומדבקת בו ורודפת אחר החסד והחמלה […] תיקח לה הנפש דרכה בהרגל זה, להיטיב אל בני האדם"

באופן כללי נוקט ספר החינוך גישה לפיה מטרת המצוות אינה רק להשיג תוצאה מסוימת בעולם החיצוני, אלא גם להשפיע על העולם הפנימי של המבצע, ולטעת בו מידות טובות. לדעתו, מטרת הציווי להקפיד ולהימנע מצער בעלי חיים, היא להרגיל את עצמנו לחמלה באופן כללי, ובאופן עקיף גם על יחסינו עם בני אדם, וכך לקחת חלק ביצירתה של חברה חומלת ואמפתית יותר.