כל מה שרציתם לדעת על משלוח מנות ולא הספקתם לשאול...

המדפים באוהל שהוקם מחוץ לסופרמרקט הענק שבו אני נוהגת לקנות, עמוסים כל טוב לכבוד פורים, עם מאות ממתקים מכל צבע, צורה וטעם, קופסאות פרלינים, שוקולדים ואזני המן לצד מבחר יינות, משקאות חריפים וקלים... כל מה שצריך כדי לארוז משלוח מנות עשיר ומפתה. יש גם משלוחי מנות מוכנים, עטופים בניירות צלופן מרשרשים וקשורים בסרטים צבעוניים. רק להושיט את היד ולקחת מלוא החופן. את התשלום – אני אראה כבר בקופה, אבל בינתיים, אפשר ליהנות מהחגיגה, שעם הכיף הופכת גם מאד צפופה ועמוסה. בלי לשים לב, עברה כמעט שעה ועדיין לא סיימתי לבחור. "מרבה ממתקים, מרבה דאגות"...

אבל לא תמיד זה היה ככה. הנה סיפור על משלוח מנות מיוחד במינו, שהתרחש בפולין, לפני 500 שנה: רבי משה איסרליש (הרמ"א), אחד מגדולי הפוסקים באשכנז, חי במאה ה-16 בעיר קרקוב שבפולין. בין השנים 1557-1542 התמודדו תושבי קרקוב עם שלושה גלים של מגפה, אשר במהלכם נספו כשני אחוזים מהאוכלוסייה היהודית. המגפה גבתה גם את חייה של אשת הרמ"א, ובחורף של 1556 הוא החליט לברוח לעיר אחרת, לשידלוב, אותה תיאר כ"מקום אשר אין תאנה וגפן, וכמעט מים אין לשתות... עיר אשר במסכנות תאכל בה לחם, ועץ אין בה להיסכך בו." לקראת פורים, הבין הרמ"א כי אין שום סיכוי לקיים בשידלוב את מצוות פורים – סעודת מצווה ומשתה יין, והחליט להשיג את שמחת החג על ידי לימוד מעמיק של מגילת אסתר. העיסוק במגילה איפשר לרמ"א להגיע לחג הפורים בשמחה ובטוב לבב, והחיבור החדש שימש אותו לקיום מצווה נוספת – משלוח מנות: "מה שראיתי לפרש בזו המגילה... שלחתי בימי פורים למנה, לאבי ישראל"... במקום משלוח מנות של מטעמים, שלח הרמ"א לאביו עותק של הספר שכתב, "מחיר יין", שתוך זמן קצר זכה לפופולריות רבה והובא לדפוס שלוש שנים לאחר מכן. עד אז המגפה כבר חלפה, והרמ"א יכול היה לחזור להתגורר בעיר מולדתו, קרקוב.

מקור מצוות משלוח מנות

מצוות משלוח מנות בפורים היא אחת מתוך ארבע מצוות החג, יחד עם מקרא מגילה, משתה וסעודת מצווה ומתנות לאביונים. מקור המצווה הוא במגילת אסתר: "עַל-כֵּן הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת, עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ. וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים. לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם-חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל-שָׁנָה, וְשָׁנָה. כַּיָּמִים, אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים." (אסתר ט, יט-כב)

בתלמוד דייקו כי המצווה היא לתת שתי מנות לפחות לאדם אחד: "משלוח מנות" – ברבים, לכן מדובר בשתי מנות לפחות. "איש לרעהו" –יחיד. כלומר, מספיק לתת לאדם אחד בלבד.
היום נוהגים להעמיס במשלוחי המנות המון מזונות ומשקאות, ויש כאלה שגם מוסיפים מתנות כמו נרות ריחניים, או צעצועים, אבל חז"ל פסקו כי בגדים, ספרים וגם כסף לקנות בו אוכל – אינם נחשבים כמנות. עקרונית, אם נתתם לשכנה אחת משלוח מנות הכולל קופסת שימורים של מלפפונים חמוצים, יחד עם בקבוק קטן של יין לקידוש – מילאתם את המצווה. אבל... אני לא מכירה היום מישהו שיסתפק בכך, ואפילו הרמב"ם ביקש להרבות במצווה: "חייב אדם לשלוח שתי מנות בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין לחבירו שנאמר ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד. וכל המרבה לשלוח לרעים הרי זה משובח."

בזמנים שלא היה בהם מזון בשפע, המטרה של משלוח המנות הייתה לספק צורכי מזון לנזקקים כדי שיוכלו לערוך את סעודת פורים כראוי. מטרה נוספת היא להרבות אהבה ורעות בין איש לרעהו, ההפך מדבריו של המן על היהודים במגילה: "ישנו עם אחד מפזר ומפרד בין העמים"... בסימן הרצון להרבות אחדות בעם ישראל, משלוחי המנות מסמלים השנה, יותר מתמיד, את הכמיהה להפסקת הקיטוב והשיסוע בישראל ולהגברת האהבה והרעות.

כאמור, המשנה קבעה כי משלוח מנות צריך להכיל לפחות שתי מנות, והיא גם פירטה את רשימת המזונות המומלצים: "שולחים בהמה, חיה ועוף, יינות, משנים, סלתות וקטניות אבל לא תבואה, ורבי שמעון מתיר בתבואה". למה הכוונה? חכמי המשנה אסרו לשלוח חיטה במשלוח המנות, כי חששו שמא הנשים לא יתאפקו ויטחנו את גרגרי החיטה לקמח, מלאכה אסורה בפורים, אבל רבי שמעון התיר, "מכיוון שהן מאכל עססיות." כלומר, לדעתו מותר לשלוח חיטה ביום טוב כאשר היא בצורת מאכל חגיגי המוכן מגרעיני חיטה שלמים ונקרא עססיות.

משלוח מנות מוזכר לא רק בהקשר לפורים, אלא גם בהקשרים אחרים. בתקופת שיבת ציון, למשל, העולים מבבל חגגו את ראש השנה על ידי שליחת מנות "לאין נכון לו", כלומר, למי שאינו יכול להרשות לעצמו לרכוש מזונות לסעודת החג. ביהדות בבל היה נפוץ מנהג שאני בטוחה שגם הילדים היום היו שמחים לאמץ: הילדים שנקראו לקחת את משלוחי המנות לשכנים, קיבלו על כך כסף. כמה? בדיוק בשווי המשלוח שלקחו, ומי שלא התעצל ורץ בכל רחבי השכונה עם משלוחי מנות, הרוויח בגדול. יהודי המגרב נהגו להכין רשימה של עוגות וממתקים, ולכל עיר או קהילה היה סוג עוגות מיוחד משלה.

השנה עולות שאלות רבות בנוגע לאפשרות לשמוח בתקופה כל כך קשה לעם ישראל. אני רואה במשלוח המנות דרך להגביר שמחה, כי מי לא שמח לקבל מתנה, שמעידה על תשומת הלב שהושקעה בהכנתה?