חולמים לזכות בלוטו? לא בטוח שהחלום כזה וורוד

יוקר המחיה הישראלי סיפק לנו הזדמנויות רבות להתלונן עליו בחודשים האחרונים. בימים אלה מחכות מאות אלפי משפחות בקוצר רוח לשמוע בכמה תעלה שוב ריבית בנק ישראל בהכרזה הצפויה לערב פסח. המשכנתא הממוצעת התייקרה כבר בכמעט אלף שקלים, וידו של הנגיד עוד נטויה. עם אינפלציה שבינתיים לא עוצרת, משפחות רבות מתקשות יותר מתמיד לסגור את החודש. 

'לו הייתי רוטשילד' מפזמת דמותו של טוביה החולב במחזמר 'כנר על הגג', ודומה שרובנו היינו שמחים להצטרף לשירה. במיוחד בימים מאתגרים כלכלית, קל לדמיין איך חיינו היו נעימים ורגועים יותר אם היינו יושבים על כמה מיליונים בכספות הבנק, ומפהקים בשעמום למשמע החדשות על עוד עליה במחירי הדיור. 

אבל האם העשירים בקרבנו אכן מפגינים שלווה מול חדשות כלכליות? המציאות, כך נראה, מספרת סיפור אחר. בסקר שערכה חברת מחקר פיננסית אמריקאית בשם Spectrem לפני מספר שנים, היא מצאה כי 20 אחוזים מהמשקיעים דרכה, ששווים היה בין 5 ל-25 מיליון דולרים, סבלו מדאגה קבועה שמא לא יישאר להם כסף לשנות הפנסיה. בספר שיצא בשנת 2017 בשם 'הרחוב הלא קל: חרדות העושר' הסופרת רייצ'ל שרמן ראיינה אנשים רבים שהרוויחו יותר מפי עשרה מהמשכורת הממוצעת, ובכל זאת סבלו מחרדות כלכליות ודאגות הקשורות לכסף ממש כמו הדלפון הממוצע. 

מחקרים מוצאים באופן קבוע כי בנוסף לדאגות כספיות 'רגילות', לעשירים יש דאגות משלהם הקשורות לכסף. למשל, אנשים עשירים נוטים לדאוג בגלל כסף כי הם מנסים לעמוד בסטנדרטים של אנשים עשירים עוד יותר. בנוסף, גם כשמדובר בעשירים מופלגים באמת שיכולים להוציא כסף בלי מחשבה שניה, המחקרים מצביעים על כך שהם עדיין דואגים: הם אחוזי חששות שמא יפסידו את רוב כספם (שמושקע אחרי הכל, ולא שמור מתחת למזרן שלהם), או שלא יוכלו להוריש מספיק כסף לנכדים שלהם. ויש גם את האמביציה שנושפת בעורפם: העשיר שצבר את המיליון הראשון שלו מרגיש שייתפס כעצלן מפונק אם ינוח על זרי הדפנה במקום להסתער על המיליון השני. 

מבחינה מסויימת קל לפטור בזלזול נתונים כאלה ולחזור לזמר 'לו הייתי רוטשילד'. רובנו מרגישים שאם כבר לדאוג בכלל כסף, עדיף לעשות זאת בנוחות של חשבון בנק מרופד. אולם האמת היא, שההשפעה השלילית של דאגות העשירים היא אמיתית. מחקר משנת 2020 מצא כי החל מרמת הכנסה מסוימת, רמת האושר האישי לא רק שאינה משתפרת אלא אף מתחילה להתדרדר. ולא רק העשירים עלולים להיות מדוכדכים יותר מחבריהם העשירים פחות – גם ילדיהם בסיכון גבוה יותר לחרדות ולהתמכרויות. 

איך זה ייתכן? הרבה לפני המחקרים המודרניים, מסתבר, כבר קבעו חכמינו בפרקי אבות: 'מרבה נכסים, מרבה דאגה'. פרשני המשנה הסבירו שגם אדם עשיר תמיד ירצה יותר ממה שיש לו, מה שיגרום לו להיות דאוג וחסר נחת. בנוסף, הוא יחשוש תמיד לאבד את הונו, וזו תהיה סיבה נוספת לדאגה. העושר, הם מסכמים, בהחלט איננו אושר. המחקרים העדכניים בתחום, יש להודות, מגבים לחלוטין את המסקנה הזו. 

האם פירוש הדבר שעלינו לנסות בכל מחיר שלא להתעשר? אולי להסתכל בחמלה על כל עשיר שנפגוש? לא בדיוק. חכמת היהדות מדברת על כך שקיימים שני מצבים כלכליים המאתגרים את האדם: עושר ועוני. אתגר העושר, היא גורסת, קשה יותר. אולם אדם שעומד בניסיון הזה, לא מתגאה בעושרו, תורם לצדקה, ולא עוסק בכל דקה פנויה בדאגות כיצד להגדיל את הונו – אכן ראוי לכבוד. 

עדיין, גם אם יש דרך לעמוד בכבוד באתגר, אין סיבה לקוות שעושר אמיתי יפתור לנו את כל הבעיות. כסף מספיק לכל צרכינו הוא בהחלט ברכה. כסף בשפע רב שישכב בבנק ויעניק לנו שלווה? אין דבר כזה. עושר, כאמור, הוא פשוט מתכון לדאגות כספיות חדשות. לו היינו רוטשילד, היינו עדיין דואגים – רק בקנה מידה גדול הרבה יותר.