חמישה דברים שאולי לא ידעתם על חודש אייר

א. ספירת העומר

אחת המצוות בתורה היא לספור את הימים ממחרת חג ראשון של פסח ועד חג השבועות, 50 ימים סך הכל. חודש אייר הוא החודש היחיד שבכל יום מימיו סופרים את ספירת העומר. לפי פרשנויות מסוימות בחכמת היהדות, הספירה מבטאת את המעקב אחרי המסע של בני ישראל מרגע שיצאו ממצרים (כלומר בפסח), ועד שהגיעו להר סיני וקיבלו את התורה (בשבועות). לפי הפרשנות הזאת, מובן מדוע חומש במדבר, הספר שבו מתרחש רוב המסע המכונן של בני ישראל במשך 40 שנה בדרכם לארץ זבת חלב ודבש, נפתח כך: ״וידבר ה׳ אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני (= הראשון לאייר)...״.  אולם לפי פרשנויות אחרות, הספירה גם מבטאת את המאמץ של החקלאים בעונת הקציר, שבתחילתה (= פסח) תוצרי התבואה יותר גסים, ואילו בסופה (= שבועות) מקריבים כאות תודה לחם מעודן. כך או כך, ספירת העומר מחלחלת את המסר שהחיים הם מסע שצריך להעריך בו כל יום, ושכדי להגיע ליעד הסופי צריך להיאזר בסבלנות – תהליכים עמוקים דורשים זמן ועבודה קשה.

ב. פינוי בינוי

בי׳ באייר הפלישתים הביסו את בני ישראל וגזלו את ארון הברית. שנים אחר כך, אחרי שהארון חזר ובאו ימים של שלום ועושר לממלכת ישראל, שלמה המלך התחיל בבניית בית המקדש באותו החודש. בקהלת נכתב: ״עת להרוג ועת לרפוא, עת לפרוץ (= להרוס) ועת לבנות״. שימו לב לסדר הכתוב - קודם ״להרוג״ ואחר כך ״לרפוא״, קודם ״לפרוץ״ ואחר כך ״לבנות״. החורבן, בתפיסה היהודית, הוא שלב הכרחי בדרך לבנייה ושגשוג. ייסורים הם צירי לידה של עולם ישן שמתפורר על מנת לפנות את הדרך לעולם חדש וטוב יותר. בחודש אייר אנחנו מחזיקים באמונה, חרף הייסורים של השנה האיומה, שבסופו של דבר יבואו ימים של חיים ושמחה.

ג. מקור השם

לפי האר״י, גדול מקובלי צפת במאה ה -16, חודש אייר (או לפי ראשי תיבות אלו, איר), הוא קיצור של ״אני ה׳ (= י)  רופאך״. פרשנות אחרת מציעה לקרוא את זה כקיצור לציטוט מתהילים: ״אויבי ישובו יבושו רגע״. הפירוש הראשון מציע לנו להתבונן על המסע הרוחני של החודש הזה (ספירת העומר, ימי הזיכרון, יום העצמאות ועוד...) כתהליך שמוביל לרפואה רוחנית פנימית. הפירוש השני מציע לנו להתבונן על זה כתהליך של רפואה חיצונית – סילוק אויבנו הרוחניים והגשמיים. אולם, ההסבר הפשוט ביותר לשם, הוא שאייר נלקח מן המילה ״אארו״ בשפה האכדית, כלומר אור. בדומה לכך, התנ״ך מכנה אותו בשם נוסף – חודש זיו. הסיבה היא שבתקופה זאת השמש מתחזקת והפריחה מלבלבת ומפוארת יותר מבשאר החודשים. אז תסתכלו סביב, זאת העונה להתנחם בטבע של ארצנו היפה.  

ד. פסח שני

פסח שני, המכונה גם פסח קטן, חל בי״ד באייר – בדיוק חודש אחרי הפסח הראשון. בחג הפסח הייתה מצווה להקריב קרבן טלה, לאכול אותו בערב החג ולשרוף את שאריותיו עד הבוקר. את ההסבר לקורבן מביאים מסיפור יציאת מצרים. כמו שבעיני ההינדואיסטים פרות הן חיות קדושות, כך הכבשה הייתה חיה קדושה בעיני המצריים (הצמחוניות העדינה הזאת לא הפריעה להם להטביע כל ילוד זכר יהודי ולהעביד אלפי עבדים בפרך), והם סגדו לה. לפני יציאת מצרים, אלוהים ציווה על היהודים לקחת טלה ולשמור אותו בביתם. זה היה מבחן אומץ רציני – תארו לעצמכם איזו התגברות נפשית נדרשת מעבדים כנועים לקחת את האלילים של מעבידיהם ולשחוט אותם לנגד עיניהם. אולם המצרים, לאחר המכות הרבות שספגו, היו משותקים מפחד. בערב פסח בני ישראל שחטו את הטלה ומרחו את הדם על מזוזות בתיהם, וכשאלוהים שלח במצריים את מכת בכורות הוא פסח על אותם בתים. מכאן, הקורבן של פסח מבטא את ההודיה של בני ישראל על יציאתם מעבדות לחירות. לפי חכמת היהדות החשיבות של ההודיה זאת כל כך גדולה, שהתורה קבעה תאריך נוסף, מעין מבחן חוזר, להקרבת הקרבן למי שפספס את המועד הראשון.

ה. המבול

לפי רבי יהושע, אחד החכמים החשובים במשנה, המבול של נוח התחיל בי״ז באייר. לפי פירוש רש״י, שהולך בהתאם לשיטת רבי יהושע, הארץ יבשה לחלוטין מן המבול באותו החודש, לאחר שנה ואחת עשרה יום בדיוק. כאן אנחנו רואים את המוטיב של סעיף ה״פינוי בינוי״ חוזר על עצמו – להרוס כדי לתקן, להחריב כדי לבנות מחדש. לא במקרה אלוהים השתמש במים, שהם סמל החיים, כדי להחריב את העולם.