"למה שנתאחד רק כשמישהו רוצה להשמיד אותנו? מה אנחנו, זברות?"

דו-קיום והרמוניה בין מגזרים שונים הם דברים שגפן מאיר (26) נחשף אליהם ממש מלידה. הוא נולד וגדל במודיעין לאם חילונית ואב דתי, ואף הלך לבית ספר מעורב. הסביבה הייחודית עם ייצוג למגוון נקודות מבט ותרבויות, החדירה בו מגיל צעיר מודעות למגוון הקיים בחברה הישראלית ולצורך לשאוף לאחדות והבנה בין מגזרים. 

בניגוד לרבים אחרים, גפן לא הסתפק ברצון. כבר בגיל 16, כשהיה שגריר בארגון LEAD לפיתוח מנהיגות צעירה, הוא פיתח משחק בצורת שאלון ״נעים להכיר״ במטרה להביא לשיח פשוט בין אנשים שונים בחברה. ״בצוק איתן נוצרה אחדות בעם תוך כדי המבצע כמו שקורה עכשיו במלחמה, וחשבתי לעצמי אז: מה הסיפור שלנו שאנחנו מתאחדים רק כשמישהו רוצה להשמיד אותנו? מה אנחנו, זברות? החכמה היא להתאחד בחיים, לא רק מול סכנת מוות, שנלך יחד לכיוון מסוים ולא נברח ממשהו. אז התחלתי לפתח משחק בשם ״נעים להכיר״ עם שאלות כמו ״מה השיר הישראלי האהוב עליך?״ או ״מה משמעות השם שלך?״ או ״מה המקום הכי יפה בארץ שאתה מכיר?״ 

גפן פרסם פוסט בפייסבוק עם המשחק. היה מענה, אבל קלוש יחסית. הוא החליט לקחת את המיזם צעד נוסף קדימה, הדפיס שאלונים והזמין את החברים שלו בחופש הגדול לתחנת הרכבת לחלק לאנשים, כדי לעודד מפגשים מקריים ובגובה העיניים. אבל העוברים ושבים היו מובכים וגם קצת חשדניים, והפקחים ברכבת לא ראו בעין יפה את הניירות שנזרקו על הרצפה וביקשו מהם להפסיק את הפעילות. גפן לא וויתר, והחלום נשאר על אש קטנה עד שקיבל פנים אחרות כמה שנים מאוחר יותר. 

בינתיים, בכיתה י״ב, כחלק מהפעילות שלו בתוכנית של״פ- ״שותפים לעשיה פעילה״ הוא עבר לגור באופקים עם עוד כמה נערים מהארגון.

איך זה עובד בעצם, לעזוב דווקא בשנה האחרונה את בית הספר שלך?

״זה כמו שנת שירות. גרנו בדירת קומונה ולמדנו בבית הספר באופקים. עשיתי גם את הבגרויות שלי איתם. רציתי ללכת לפגוש חברה בגילי ששונים מאלו שגדלתי איתם. אצלנו בכיתה כולם היו במצב סוציו אקונומי מאוד דומה- הורים במשרות בכירות במשק, בעלי תארים. באופקים זה לא היה ככה ורציתי לפגוש אותם, אבל לא כמפקד בצבא שהוא מעליהם אלא כשווה בין שווים״.

איך קיבלו אתכם?

״התוכנית הזאת קיימת שם כבר כמה שנים אז הם היו מורגלים בחבר'ה שבאים, אבל אין ספק שהיו כמה הרמות גבה עד שהם הבינו שלא באנו להתנשא מעליהם והפכנו חברים טובים״.

מה למדת מההתנסות הזאת?

״שאין באמת שוויון הזדמנויות. יש אנשים שגם אם הם יותר חכמים ממני אז נתוני הפתיחה שלהם יהיו פחותים באופן חד משמעי. כשלמדתי שם אחד המורים נכנס לכיתה בשיעור הראשון שלו ואמר ״אני באתי לעזור לכם לקבל מעל 56 בבגרות. זאת המטרה היחידה שלי״. לכתחילה הגישה היא רק לעבור במינימום. זו תקרת הזכוכית שהיא תקרת בטון. הבנתי שאני מאוד פריבילג ושקיבלתי המון דברים שלא עשיתי בשבילם שום דבר. שם שוב התחדדה לי ההבנה שאנחנו חייבים להכיר אנשים באמת ולא לחשוב שאנחנו מבינים אותם כי ראינו אותם ב״אח הגדול״ או בצבא. צריך להכיר אותם כחברים שווים על אף המחלוקות. גם בחיים שלי למשל, בבחירת מקום מגורים, חשוב לי הגיוון ושלא יהיה רק צבע אחד. ה׳ אמר לאברהם אבינו ״לך לך״- צא  מהבית, מהנוחות, מהמוכר ולך לפגוש את האחים שלך״. 

במהלך שהותו באופקים גפן גם למד על הכנסת אורחים והחכים מחוכמת החיים, הלב הרחב והאוהב של רבים מהאנשים שם. גם כיום, הוא ממשיך להגיע לחתונות של חברים מהכיתה באופקים.

בצבא, שימש כמפקד בקורס נתיב, מסלול לגיור חיילים. גם שם הוא ממשיך את השליחות שלו "ליוויתי חלקים בחברה שמרגישים אאוטסיידרים בתהליך אוהב וחם לתוך המסורת והזהות היהודית".

 בסוף השירות חבר סיפר לו על יוזמה מרגשת בבית שמש, במסגרתה בני נוער משחקים משחקי קופסא עם קשישים בגן הציבורי. ״זה ריגש אותי כי ראיתי שהם באים מרצון ולא מפעילות שמכריחים אותם לעשות בבית הספר. הבנתי שזה מיזם מהמם ושהוא צריך להיות ממוסד כתנועת נוער״. גפן אמר ועשה. בארבע השנים שעברו מאז הוא מוסר את נפשו לייסד ולארגן עמותה שהוא עומד בראשה בשם ״סבבתא״- תנועת הנוער הבין-דורית הראשונה בישראל, שנועדה לחבר בין נוער לגמלאים.

 ״אנחנו עובדים מול רשויות מקומיות לפתוח סניפים לנוער ולאט לאט זה גדל. הרבה מאלו שיוצאים לפנסיה נזקקים בצורה זו או אחרת וגם המצב המעורער במדינה לא מסייע לחוסן הנפשי. מצד שני יש להם גם הרבה מה לתת לתת לנוער כמרכיב מהותי בהבנה של הזהות וההיסטוריה שלנו. 

"המפגשים האלו מייצרים איזון, מלמדים ראייה מרחבית ויש בכוחם למנוע טרנדים טיפשיים ומסוכנים בטיקטוק, שנחשפים אליהם צעירים ומושפעים מהם, כמו אנטישמיות בלתי מבוקרת, שמבוססים על הבלים ודברים נטולי הקשר, במקום על עובדות וקרקע יציבה, כמו שיש עכשיו בחו"ל נגד ישראל. יש למבוגרים הגיון בריא, הם מזכירים לנו 'מאין באנו' ובני הנוער מרוויחים הרבה מאוד חוסן משמיעה על החיים שהם עברו ושרדו. כשילדה בת 16 מספרת לקשישה שהחבר שלה נפרד ממנה והיא שבורת לב, היא מקבלת פרספקטיבה חשובה".

בכל העשייה החברתית שלו, גפן לא שכח את החלום על המפגשים ברכבת. בשנה שעברה, בשיא ההפגנות והקרע החברתי, הוא פנה לעמותת ״סאנשיין״ (שייסדה את יום האחדות לזכר שלושת הנערים, ש.ר) לחידוש המיזם שלו: ״חשבתי שצריך להתאגד סביב יום ספציפי וקראתי לזה ״'#נפגשים_על_הדרך'. לקחנו את המשחק שיצרתי והזמנו תנועות נוער לתחנות הרכבת ביום האחדות. השנה זה יצא ב- 30/5 וניפגש בתחנת סבידור-מרכז בתל אביב, אבל גם בפתח- תקווה, נס ציונה וראשון לציון, בתקווה שבשנה הבאה המיזם יתרחב לעוד מחוזות. בני הנוער מתחלקים לזוגות- לדוגמה נער מהצופים עם נערה מבני עקיבא עולים לרכבות עם המשחק, שוקולד וצמידי זיהוי, ומדברים עם ציבור הנוסעים ברכבת. זו דרך מהממת וחוויתית לפגוש את החברה הישראלית ולהסתכל זה לזה בעיניים. אני לא בא לשנות את העולם ביום אחד, אבל כן מקווה לעקוף את התקשורת והסיסמאות ולטפטף לאט לאט, להתקרב מתוך השטח ולייצר חיבור של ביחד״.