שאול גרינגליק נפל בעזה. אמא שלו מזכירה: לכל משפחה יש שק של חוסן

סרן (במיל.) שאול גרינגליק הי"ד מרעננה, קצין בגדוד 931 בחטיבת הנח"ל, נפל בקרב בצפון רצועת עזה ב-26 בדצמבר. בן 26 היה בנופלו. רותי גרינגליק, אימו של שאול, היא מנחת הורים ותיקה. בראיון שערכה איתה סיון רהב מאיר, פנתה אליה סיון והקשתה: "ומה עם משפחות שלא חזקות כמוכם? איך הן יכולות למצוא כוחות?"

והנה מה שרותי ענתה: "אספנו את כל הילדים לפני הלוויה ואמרנו להם שאנחנו לא מתחילים עכשיו. שכל מה שיש לנו, זה שק שאנחנו אוספים כבר המון שנים. ואני חושבת שלכל משפחה יש את שק החוסן שלה. זה לא מי שיש לו ומי שאין לו, זה שריר. זה לא גורל. יש מציאות מאד מאד קשה אבל יש המון דרכים להתמודד איתה. אני אחת מכל כך הרבה משפחות ואנחנו רואים את הגל הזה של החוסן. אנשים יודעים איך להתמודד."

על מה היא מדברת? איך מצליחים להתמודד במציאות של שכול, שהיא כל כך טרגית ומורכבת?

חיפשנו תשובות בחוכמת היהדות, ומצאנו רבות. הנה כמה מהן.

לפתוח חלון

בספר בראשית, בפרשת נוח, מוצגות שלוש עצות לשמירה על חוסן נפשי. במבט ראשון, הן נראות כמו עצות מעשיות לשימוש בתיבה בזמן המבול שעומד לכלות את כל הארץ, אך יש להן כוונה רוחנית עמוקה.

"צוהר תעשה לתיבה" – התיבה היא המשפחה האישית, התא המשפחתי שמתנדנד בסערת המבול, אבל יש בו צוהר, חלון קטן שדרכו אנחנו יכולים לקבל את האור הקיים בעולם ולהכניס אותו לתוכנו. לפי רש"י, הדרך בה נחוש את מקור הכוח שלנו היא באמצעות חלון או אבן טובה. 'ליצור חלון' פירושו לאמץ לעצמנו חשיבה חיובית, כמו: 'הקב"ה אוהב אותנו, מה שקורה עכשיו בעולם זה זמני וזה יחלוף, והישועה תגיע בקרוב'.

"בוא אל התיבה" – על פי ספר התניא, וגם במשמעות המילונית של המילה, תיבה היא לא רק ארגז, קופסה גדולה או המבנה בן שלוש הקומות שבנה נוח, אלא גם אות. כלומר, הכוונה היא לשקוע באותיות התורה והתפילה, לאמץ אותן, לפנות זמן לתפילה או ללימוד כדי להצליח לשנות לטובה את נקודת המבט שלנו על המציאות וכך לצאת לאחר מכן לעולם ולראות אותו באור חדש, בראיה חדשה.

"בוא אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך" – אתה לא לבד. יש לך משפחה, אישה, בנים ובנות. נתינה ואכפתיות כלפי הזולת, היא דרך מצוינת להתמלא מבפנים. הנתינה עוזרת לנו להרחיב את נקודת המבט שלנו על המציאות, ובמקום להיות מרוכזים רק בקשיים שלנו, אנחנו מגדילים את ה'זום' ורואים את התמונה הגדולה, וכך גם מקבלים פרופורציה לגבי המצב שלנו, גם אם הוא כרגע קשה מאד ושביר.

לזייף חיוך עד שיהפוך לאמיתי

בתורת החסידות מדגישים: "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד". כיצד יכול אדם ששכל מישהו קרוב ואהוב, להיות בשמחה?
 

אומר רבי נחמן מברסלב: "עדיף להיות כאילו שמח מאשר עצוב באמת". כלומר, מוטב אפילו לזייף שמחה, להעלות חיוך מלאכותי על הפנים, כדי שהעצבות תידחק הצידה ולבסוף ה'פייק' יהפוך לאמיתי. גם החכם באדם, שלמה המלך אומר: "וטוב לב משתה תמיד" (משלי טו). כלומר, מי שליבו טוב, כל שנות חייו, גם אם חווה דברים קשים, נראות לו כמו ימי משתה (שהוא כידוע אירוע מלא שמחה והילולה, מעדנים, חגיגות וצחוקים).

אז איך עושים זאת? מדגיש רבי נחמן: "להתגבר להרחיק העצבות והמרה שחורה בכל כוחו…והכלל שצריך להתגבר מאוד בכל הכוחות להיות אך שמח תמיד, כי טבע האדם למשוך את עצמו למרה שחורה ועצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן, וכל אדם מלא ייסורים, על כן צריך להכריח את עצמו בכוח גדול להיות בשמחה תמיד ולשמח את עצמו בכל אשר יוכל, ואפילו במילי דשטותא (דברי צחוק)". כל האמצעים כשרים כדי להכניס שמחה בלב מלא עצב – לצחוק, לרקוד, לשיר, לנגן ואפילו לדבר שטויות... כדי לזכות בשמחה המיוחלת האדם צריך להשתמש בכל הכלים שעומדים לרשותו, להתגבר בכל הכוחות, ואפילו להיות במצב של שמחה מדומה!
 

להאמין בחוזק הנפש

בתחילת הספר "ליקוטי מוהר"ן" מופיע שיר בשם "שיר נעים" שכתב רבי נחמן מברסלב לפי אותיות שמו – נחמן. בין השאר נכתב בו:

נפשי החזקה והפיקחת – למה לא חסת עלייך ושכחת אומן המגדל אותך... יין משתיך נהפך למשתה דמעות.
חזק ונתחזק! ואל תהיה כפיל הגדול וכגמל – אפילו כשמושכו בחוטמו העכבר, לא יבעט בו...

ר' נחמן מברסלב כותב את השיר אל עצמו, כדי לעודד את נפשו ולהזכיר לה כי היא "חזקה ופיקחת". כלומר, על האדם לזכור עד כמה הוא חזק וכמה כוח יש בנפשו. כמה סיפורים אנחנו שומעים על אנשים שדווקא במצבים הכי קשים ומייאשים, גילו בעצמם כוחות שלא ידעו שיש להם. לפי השיר, אנחנו דומים לפעמים לפיל או לגמל, שאינם מודעים לכוחם ונותנים לעכבר קטן להוביל אותם. כשלאדם יש אמונה שבכוחו לשנות ולפעול, הוא יצליח להתמודד גם מול קשיים גדולים. ר' נחמן מתאר את עצמו כמי שנאבק ב"תאוות" וב"מצהלות הזמן" – הדברים שאינם נצחיים ובעלי משמעות, ומבקש מלבו להתעורר ולזכור את "אהבתו הישנה" – את הרעיונות הנצחיים, בעלי המשמעות, שמחזקים את הנפש ושומרים עליה 'חזקה ופקחית'.

*

משפחת גרינגליק כולה היא משפחה מוזיקלית מאד. במרכז הבית עומד פסנתר גדול סביבו מתכנסים ושרים בימים כתיקונם. שאול גרינגליק עצמו, היה מועמד בתכנית המוזיקה "הכוכב הבא לאירוויזיון" כשעלה לבמה עם מדים וביצע את השיר "עטלף עיוור" של חנן בן ארי. השירה של שאול נגדעה, אך דברי ר' נחמן מברסלב על מהותו של הניגון, מסמלים את חייו ואת ההתמודדות האצילית של משפחתו: "וגם צריך לדעת שכל ניגון בנוי מצלילים עולים ויורדים, ואם יבחר האדם לנגן ולהאזין לניגון בעל צלילים עולים בלבד, הרי ניגון כזה הוא חד-גוני וצורם באוזניים, ואדרבא – ניגון כזה הוא רק רעש בלתי נסבל".