בכל רגע צפויה מלחמה - איך מתכוננים נפשית? קבלו 5 עצות

בעוד שהדרום מוריד הילוך, הצפון רק מאיץ וגובר לקראת מלחמה בלתי נמנעת. אנו חיים בחוליית זמן שברירית, תקופת מעבר בין מלחמה אחת לשנייה. כמו רפסודת עץ ששטה בים סוער. גלים של כטבמ״ים בסופו של דבר יטביעו את חוליית הזמן הזו ואנחנו נמצא את עצמנו בתחילתה של מערכה חדשה. כולנו יודעים שזה רק עניין של זמן.

לידיעה המתמשכת הזאת, שלא מרפה מאיתנו כבר תקופה יותר מדי ארוכה, יש השלכות נפשיות. החרדה פוגשת אותנו במצב הרוח, במוטיבציה היומיומית, ביחסים הזוגיים, בסבלנות לילדים... בקיצור, התחושה לא מרפה מאיתנו מהבוקר כשאנחנו מתעוררים ועד ללילה כששוב נרדמים. כאנשים פרטיים אנחנו כנראה לא יכולים לשנות את המצב המדיני – אך ייתכן שאנחנו יכולים לשפר את האופן שבו אנחנו מתמודדים, ובכך להקל על מצבנו הנפשי. קבלו 5 עצות להתמודדות עם מלחמה:

1. תכנון מראש

לבני אדם יש נטייה להדחיק דברים שלא נעים לחשוב עליהם. אולם, לרוב כאשר אנחנו עושים זאת – אנחנו לא באמת נפטרים מהמחשבה אלא רק דוחסים אותה לתת מודע, מה שרק מגביר את החרדה. במסכת אבות אמרו: ״איזהו חכם? הרואה את הנולד״. דווקא אם נפעל כנגד האינסטינקט הזה ונסתכל על הסכנה באופן ישיר, כאשר המלחמה באמת תפרוץ – נהיה יותר מוכנים אליה. תקדישו זמן ותשאלו את עצמכם שאלות שיעזרו לכם לראות את הנולד: אם תהיה אזעקה – לאן תלכו? אם תיאלצו להיות במקלט במשך שעות או אפילו ללילה שלם – איך תדאגו לשתייה ולמזון? שאלות כאילו יאלצו אתכם להתכונן, ובזכות זה אתם תהיו יותר רגועים ביום יום ומוכנים לכל תרחיש.

2. קהילתיות

אם אתם לא מכירים אף אחד בבניין שלכם – זה הזמן לדפוק בדלת ולהכיר את השכנים. מבחינה מעשית, במצבי משבר אנחנו תמיד זקוקים לעזרה. חכמת היהדות מציינת ש -״כל ישראל ערבים זה בזה״, כלומר אחראים אחד לשני. זאת היא תכונה מיוחדת של עם ישראל, וכולנו היינו עדים לכך כבר מהרגע הראשון שפרצה המלחמה. מבחינה רוחנית, תמיד טוב לדעת שאתה לא לבד ויש ממי לבקש עזרה. ומעבר לתועלת שאתה והשכנים שלך מפיקים מכך, יש לכך תועלת לכל העם. בתלמוד אמרו (תענית): ״כל המצער עצמו עם הציבור, זוכה ורואה בנחמת הציבור״. הציטוט רומז שרק תחושת סולידריות ודאגה אחד כלפי השני יכולה להביא ל״נחמת הציבור״, כלומר לכך שהציבור יתגבר על המשבר שעומד לפניו. כדי שיהיה לנו אכפת מהעם, אנחנו צריכים שיהיה לנו אכפת גם מהסביבה הקרובה שלנו. השלב הראשון בדרך לכך הוא להכיר את השכנים.

3. להקשיב לעצמי

גם בלי מלחמה, החיים המודרניים דומים לטיול על הליכון מתגבר. קריירה, משפחה, כביסה, אוכל... אנחנו רצים מחובה לחובה, מתנשמים ומתנשפים בניסיון לעמוד בקצב, ואנחנו מניחים את הדאגה לעצמנו לפעם אחרת. ״זה פחות דחוף״, אנחנו אומרים לעצמנו, ״ זה לא צורך מידי״. אך זאת טעות חמורה. זה שאי אפשר לראות את הצרכים הנפשיים שלנו באותה קלות שבה אנחנו רואים כביסה מלוכלכת, לא אומר שהם פחות חשובים. למעשה, אם הילדים שלנו יצטרכו לבחור בין הורה סבלני ושמח לבין בגדים מגוהצים בארון, ככל הנראה שהם יעדיפו את האפשרות הראשונה. מה שנכון לגבי שגרה אפילו יותר נכון בתקופות מלחיצות כמו עכשיו. זאת אחת התובנות העמוקות שמסתתרות בפסוק ״ואהבת לרעך כמוך״ – רק אם נאהב את עצמנו, נהיה מסוגלים לאהוב את האחר.

4. להדליק תקווה

יש אנשים שסבורים שאופטימיות זה ״אופיום להמונים״, נחלתם של טיפשים בלבד. אולם ההיסטוריה הוכיחה שכאשר עם לא מאבד את התקווה - הוא מסוגל להתרפא, להיחלץ מהבורות הכי עמוקים ולנסוק לשמיים זרועי כוכבים. ליתר דיוק, ההיסטוריה של עם ישראל הוכיחה זאת. יש הבדל בין אופטימיות לתקווה. אופטימיות היא לחשוב שהכל יהיה קל וורוד – וזה לשקר לעצמנו. תקווה זה להאמין שאפשר להיחלץ מכל צרה ולהתמודד עם כל קושי או משבר. עם ישראל מעולם לא היה אופטימי, אך התקווה הייתה חזקה יותר משל כל עם אחר. אין הסבר אחר לכך ששרדנו 2,000 שנה מפוזרים בלי ריבונות או אדמה. מה שנכון לגבי עם, נכון לגבי פרטים. במצבי משבר, חשוב לזכור כמה כוח יש לתקווה. אם אתם מתקשים למצוא אותה, תקיפו את עצמכם באנשים שיש להם תקווה. בספר משלי כתוב:״נר ה׳ נשמת אדם״. אדם שיש לו תקווה הוא כמו נר – הוא מדליק את אורו בתוך האנשים שסביבו עד שגם הם הופכים לנרות, ולאט לאט הם הולכים וגדלים ומגרשים את החשיכה.

5. יושרה

כאשר אנו באמת בטוחים בכך שאנחנו מתנהלים ביושרה והגינות, אנחנו ישנים יותר טוב בלילה. זאת המשמעות של המילה ״מצפון״ – לכל אחד מאיתנו יש מצפן, עמוק בתוך הלב, שרוצה שנהיה טובים. אי אפשר לברוח מהמצפון. גם אם נדמה לנו שהצלחנו, אנחנו אף פעם לא נמצא סיפוק ואושר אמיתיים עד שנלך בדרכו, מכיוון שזהו צורך רוחני בסיסי של בני אדם. זה המסר שמשתמע מהפסוק (משלי): ״יושר לב ישמרך״.

אמנם אין פתרונות קסם, אך אין ספק שיש הרבה שאנחנו יכולים לעשות כדי להקל על עצמנו בתקופה הקשה ולהיות יותר מוכנים לקראת חוסר הוודאות שמחכה לנו בקצה המסדרון, מעבר לערפל שבפינה.