מה גורם ליזמים מסוימים להמריא ולכבוש את השוק בזמן שאחרים קורסים למרות רעיון מצוין? האם אי פעם תהיתם למה, למרות שיש לכם את הצוות המוכשר ביותר, התוצאות לא משקפות את הפוטנציאל? נראה שלפעמים המפתח להצלחה טמון לא רק ברעיון עצמו, אלא דווקא בקשר האנושי בין חברי הצוות. קבלו  חמישה טיפים להעצים את הקבוצה שלכם ולהחדיר בה כוח מניע של הצלחה – עסקית ואישית כאחד.

1. בניית אמון

אמון בתוך צוות הוא כמו דבק שמחזיק את כל החלקים יחד. כאשר הוא מתערער, כל המערכת מתחילה להתפרק. לפי חכמת היהדות, אחת הסכנות הגדולות לאמון היא "גניבת דעת" – מצב שבו חברי הצוות מתחנפים זה לזה מתוך מטרה לזכות בהערכה או בתועלת אישית. הנה דוגמה קלאסית: אדם יושב במשרד ורואה שלחברו יש עומס של עבודה, אך הוא עצמו קבור בעבודה ואין לו רצון לעזור. חברים אחרים ניגשים ומתיישבים לעזור לו. עתה, כשחברו לצוות כבר לא זקוק לעזרה, אותו אדם ניגש לחברו ומציע את עזרתו בידיעה שהוא ידחה אותה, רק כדי לגרום לו לחשוב שהוא חבר טוב ואכפת לו. זאת תופעה נפוצה מאוד, ולא תמיד רואים לכמה נזק היא גורמת אחרי זמן. שורש הבעיה הוא בכך שהאנשים ש״גנבו להם את הדעת״ מפתחים ציפיות מחברי הצוות שלהם שאינן מציאותיות, וכאשר הם באמת יבקשו עזרה – גונבי הדעת לא יעזרו להם. כך נוצרת תחושת אכזבה קשה שמובילה להתרחקות רגשית ולניכור בין החברים. כל מי שנפגע מהמצב הזה מתקשה לשוב ולהאמין בכנותם של אחרים, והקבוצה כולה נחלשת. אכזבות מצטברות מובילות לאווירה רעילה שבה כל אחד חושד בשני, והאמון – שהיה פעם הבסיס לשיתוף פעולה – נשבר לחלוטין. אל תתנו לקבוצה שלכם להדרדר לשם – תשדלו ליצור מרחב של שקיפות, ותדגישו את החשיבות של כנות וישירות בתוך הקבוצה. רק כך ניתן לבנות קבוצה חזקה ומאוחדת שמסוגלת להתמודד עם כל אתגר.

2. התנדבות ועזרה הדדית

אחרי שבנינו בסיס של אמון וכנות, אפשר לגשת לאיכות היחסים עצמם. בחכמת היהדות, עזרה הדדית אינה רק המלצה, אלא ערך יסודי שעליו מבוססת החברה. "כל ישראל ערבים זה לזה" – כל אחד מאיתנו אחראי לא רק על עצמו, אלא גם על חבריו. לא חסרות דרכים פרקטיות להנחיל את זה באווירה הקבוצתית: אפשר למשל לארגן ימי התנדבות קהילתיים. זה לא רק תורם לקהילה אלא גם מחזק את הקשרים בין חברי הצוות, מחדד את תחושת המשמעות המשותפת ויוצר אווירה של שיתוף פעולה. עוד משהו שאפשר לעשות זה ליצור מערך תמיכה פנימי בתוך הקבוצה, שבו כל חבר בצוות יכול לתרום מיכולותיו ומזמנו כדי לעזור לאחרים. חשוב גם לעודד את חברי הצוות לשתף בעזרה הדדית שהם מקבלים ומעניקים. הסיפורים האישיים הללו לא רק מחזקים את תחושת הקהילה אלא גם משמשים כמקור השראה לאחרים.

3. פתרון קונפליקטים ושמירה על אחדות

קונפליקטים הם אמנם בלתי נמנעים, אך עדיין ניתן לנהל אותם בצורה שתוביל לחיזוק האחדות ולא להרס הקבוצה. הרב יוסף קארו, אחד הרבנים המשפיעים ביותר בחכמת היהדות, מפרש את המאמר ממסכת אבות: "על שלושה דברים העולם קיים – על הדין, על האמת ועל השלום". בפירושו הוא מסביר ששלושת העקרונות הללו קשורים לניהול סכסוכים: ״על הדין״ מתייחס לדיינים שנדרשים לשפוט בצדק. ״על האמת״ מתייחס לעדים שנדרשים לומר את האמת. ״על השלום״ מתייחס לבעלי המחלוקת, שהם נדרשים עד כמה שאפשר, בלשונו, ״לסלק מריבה מביניהם ולקבל עליהם את הדין בסבר פנים יפות״. באופן דומה, הרב יעקב בן אשר (מהמאה ה-13) פירש את הפסוק ״ואלה המשפטים״ כראשי תיבות: ״וחייב אדם לחקור את הדין (= ״ואלה״). הדיין מצווה שיעשה פשרה טרם יעשה משפט (= המשפטים)״. אכן, כפי ששני הפירושים הללו מדגישים – כדי שתיווצר אטמוספירה של הוגנות וכדי שיהיה שלום וחברות בתוך הקבוצה, כולם חייבים לקחת חלק פעיל בהנחלת האווירה. אחד הדברים שאתם יכולים לעשות כדי ליישם את זה, זה ליצור תהליך גישור מובנה בתוך הצוות, שבו שני צדדים לסכסוך נפגשים עם אדם שלישי מתוך הצוות, בעל עמדה ניטרלית, ומתייעצים עמו כדי להגיע להבנה ופתרון משותף. המטרה היא לא רק לפתור את הבעיה המיידית, אלא גם לשמור על האחדות של הקבוצה, כך שכולם ירגישו שהם חלק מהפתרון ולא רק מהבעיה.

4. חינוך ולימוד משותף

לימוד משותף הוא יותר מאשר כלי להרחבת הידע והמיומנויות - הוא מהווה גשר שמחבר בין אנשים. ביהדות, הלימוד המשותף תופס מקום מרכזי בחיי הקהילה. ״חברותא או מיתותא (= ללמוד יחד או למות)״ אמרו בגמרא (תענית). כאשר אנשים לומדים יחד, הם חולקים את מחשבותיהם ומפתחים יכולות חדשות יחד. זה יוצר בסיס איתן של אמון ושיתוף פעולה. לא חסרות דרכים לארגן את זה באופן מעשי: מפגשי למידה שבועיים, סדנאות פנימיות שבהן כל אחד יכול לתרום מהידע והניסיון שלו, או אפילו מפגשי קריאה ודיון משותפים הן רק דוגמאות מעטות. בסופו של דבר – אין ספק שהגיבוש ישתלם ויוכיח את עצמו גם בפרודקטיביות של הקבוצה.

5. מנהיגות חיובית ודוגמא אישית

דוגמא אישית היא הכלי החזק ביותר של מנהיג, והיא זו שמכתיבה את האווירה ואת תרבות העבודה בקבוצה. כאשר מנהיג פועל ביושרה, בהגינות, ובמחויבות לערכים שהוא מטיף להם, הצוות כולו נשאב אחרי אותו חזון ומאמץ את אותן גישות והתנהגויות. אולי אחת מתכונות המנהיגות הבולטות בחכמת היהדות היא ענווה. מנהיג גדול הוא לא רק מי שמוביל קדימה, אלא מי שמסוגל להכיר בטעויות, ללמוד מהן ולשמש דוגמה גם בתהליך של תיקון ושיפור. בסופו של דבר, איך שאתם תפעלו ישתקף בתפקוד של הצוות שלכם – ואין ספק שבלי הגינות והענווה ללמוד מטעויות יהיה לכם מאוד קשה לקדם כל מיזם.

זה לא פשוט ליצור אווירה קבוצתית מגובשת, פרודוקטיבית וערכית. כמו כל עבודת אדמה סזיפית, זה לוקח זמן. אך בסוף הארץ תצמיח אילנות, ואם תשקיעו – מובטח לכם שתקצרו את הפירות המתוקים של ההצלחה.