רוצים אקזיט מוצלח? תעשו קודם כמה פשלות

אחת התופעות שהביאה אלינו תרבות ההייטק שהתפתחה בארץ בשנים האחרונות הוא אירועים שבו "סיפורי הצלחה" בעולם הסטרטאפ – יזמים שהתפרסמו בהצלחות העסקיות שלהם – מספרים דווקא על הכישלונות שלהם.

תופעה זו נדמית חדשה וייחודית ושונה מאד מהעולם של "הכסף הישן".  אילי הון מהסוג הישן מעולם לא היו נעמדים לפני קהל באופן פומבי ומספרים על הכישלונות שלהם. כישלונות נחשבו דבר שיש להתבייש בו ולא לספר עליו בפומבי. בכללי, עשירים מהסוג הישן האמינו שהם נולדו להיות עשירים. העולם התחלק לאלו שיש להם ולאלו שאין להם. אנשים שנולדו למשפחות עם כוח והון וקשרים היו אמורים להצליח, ואנשים שנולדו למשפחות פשוטות נועדו להישאר עובדים בינונים ופשוטים.

הרעיון שמאחורי כל הצלחה עומדת שורה ארוכה של כישלונות הוא מאפיין ייחודי של תרבות היזמות, שמערער על עצם החלוקה לאלו שיש להם ולאלו שאין להם. האתוס של היזמות שונה מאד מהאתוס של הכסף הישן. תרבות היזמות מאוהבת בסיפורי הצלחה של כאלו שהתחילו מאפס, שלא היה להם כלום חוץ מחלום גדול, והם ניסו וניסו, ונכשלו עוד פעם ועוד פעם, אך לא ויתרו ובסוף הצליחו.

האתוס של היזמות, שכל כך מאפיין את החברה הישראלית כיום, עד שהיא זכתה לכינוי "אומת הסטרטאפ", נדמה לעיתים כמו איזו התפתחות ספונטנית שהתרחשה בשנים האחרונות, כתוצאה אולי מתנאי החיים כאן בארץ והיעדר הזדמנויות כלכליות אחרות מלבד אפיק היזמות. אולם, ברצוני להציע שמדובר באתוס עתיק מאד. למעשה, אתוס היזמות הוא הסיפור המכונן שלנו.

הסטרטפיסט הראשון בהיסטוריה היה אברהם אבינו – האב המייסד של העם היהודי. אברהם נולד לתוך משפחה מבוססת בחרן. היו לו שם אחים, דודים, בני דודים – שבט שלם שהוא היה מחובר וקשור בו בקשרים עמוקים ומסועפים. אם אברהם היה רוצה להצליח כמו שאחים שלו ודודים שלו הצליחו, הוא פשוט היה צריך ללכת בתלם – לעשות מה שכולם עושים, להתברג בתוך המערכת, להתקדם לאט לאט, ולהפוך לסיפור הצלחה בטוח. הוא היה מתקדם אט אט במעלה ההיררכיה החברתית, עד שהיה מקבל את המעמד של זקן השבט.

אבל אברהם רצה משהו אחר, משהו חדש. לא מצא חן בעיניו הסדר שבו יש את אלו שיש להם ואלו שאין להם, והוא פשוט צריך להיכנע לסדר הקיים. הוא עזב את הכל ויצא לדרך חדשה ללא כל עוגנים, ללא התמיכה של ההון החברתי וההון הממשי שהיה לו במקום הישן שבו גדל, על מנת להתחיל את הכל מאפס.

ואכן, הסיפור של אברהם, כפי שהתורה עצמה מספרת אותו, אינו סיפור הצלחה של האיש החזק, זכר האלפא, שפשוט מצליח כי הוא נולד כזה – כי כל מה שהוא נוגע בו הופך זהב. הסיפור של אברהם הוא סיפור של סטרטפיסט – הוא רצוף אכזבות, כישלונות, קשיים, ורגעים שבהם הכל נראה אבוד, ורק מכוח הדבקות במטרה, בחזון, בהבטחה ובחלום, הוא מצליח להמשיך הלאה.

סיפורו של יזם

התורה מספרת לנו בעיקר על הקשיים שאברהם פוגש בדרך. הוא קודם כל נתקל ברעב, שמאלץ אותו לזנוח את הארץ המבוטחת ולרדת לארץ זרה (ובתרגום לסטרטאפיסטית: המימון נעצר, צריך לפטר עובדים וכל הפרויקט נכנס להולד). במהלך נדודיו, הוא כמעט מאבד פעמיים את אשתו, לשליטים זרים שחומדים אותה. במשך שנים רבות הוא נותר ללא ילדים, למרות שהצלחת הפרויקט שלו תלויה בכך שיהיה מישהו שימשיך את השושלת שלו. הוא נושא אישה נוספת והיא יולדת לו בן, ולתקופה מסוימת הוא סבור שהשושלת תמשיך עם הבן הזה. אך העסק רק מסתבך, כי שרה לא אוהבת את זה, ולבסוף הוא נאלץ לגרש את האישה הנוספת וגם את בנה. בסוף בסוף נולד לו הילד המיוחל, יצחק, אך לרגע ארוך של אימה, הוא משוכנע שאלהים מבקש שהוא יעלה אותו לעולה, וכל מסע החיים הארוך שלו, ללכת לארץ חדשה, לבנות מחדש חיים נכונים, יפים טובים וצודקים יותר ירד שוב לטמיון.

ברגע האחרון, רגע השיא של הסיפור, אלהים עוצר אותו ואומר לו: "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָּה". יצחק ניצל. אפשר לנשום לרווחה. ומיד מבטיח מלאך האלהים לאברהם: "בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה' כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ. כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו. וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי". הגיע רגע האקזיט. הסטרטאפ הצליח והאומה העברית יוצאת לדרך.

סיפור "הצלחה" זה רצוף כל כך הרבה קשיים, עד שאפשר להתחיל לפקפק, האם באמת מדובר בסיפור הצלחה?

בצעד ספרותי מבריק, נראה שהתורה עצמה מנסה להדגיש את הייחודיות של הסיפור של אברהם, על ידי תוספת קטנה לסיפורו הדרמטי של אברהם, תוספת לא קשורה לכאורה.

מיד לאחר הסיום הדרמטי של פרשת העקדה, שבה אברהם כמעט איבד את כל מה שהוא חלם עליו ועבד עליו כל חייו, מוסיפה התורה כמה משפטים:

וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ. אֶת עוּץ בְּכֹרוֹ וְאֶת בּוּז אָחִיו וְאֶת קְמוּאֵל אֲבִי אֲרָם. וְאֶת כֶּשֶׂד וְאֶת חֲזוֹ וְאֶת פִּלְדָּשׁ וְאֶת יִדְלָף וְאֵת בְּתוּאֵל. וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה שְׁמֹנָה אֵלֶּה יָלְדָה מִלְכָּה לְנָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם. וּפִילַגְשׁוֹ וּשְׁמָהּ רְאוּמָה וַתֵּלֶד גַּם הִוא אֶת טֶבַח וְאֶת גַּחַם וְאֶת תַּחַשׁ וְאֶת מַעֲכָה.

מה מוסיף לנו הסיפור הזה, על כל האחיינים שנולדו לאברהם? האם אנו יודעים משהו על כל השמות הללו? רבקה הופכת בהמשך לדמות חשובה בסיפור, אך מה לגבי כל השאר? ומדוע זה "אחרי הדברים האלה" – האם זה קשור לסיפור הקודם?

נדמה שהתורה באה לעמת כאן בין סיפור ההצלחה רצוף הקשיים והכישלונות של אברהם, לעומת זה של אחיו שפשוט נשאר במקום שבו הוא היה. אחיו של אברהם לא היה יזם. וסיפור ההצלחה שלו היה סיפור פשוט, ללא כישולנות, ללא רגעים דרמטיים, ללא קשיים מיוחדים. בזמן שאברהם נאבק בעור שיניו על הבן היחיד שלו, נולדו לאחיו שמונה ילדים, ועוד ארבעה שהוא קיבל בעסקת בונוס.

ואני בטוח שזה עצמו חלק מהקושי שאתו נאלץ להתמודד אברהם. הוא היה יכול ללכת גם הוא על המסלול הבטוח, לא לפרוץ גבולות חדשים, לא לנסות משהו שאף אחד לא ניסה לפניו, ולחסוך מעצמו את כל הקושי והאכזבה בדרך אל היעד הנכסף. אבל אברהם היה יזם. הוא לא רצה להישאר בעולם שממנו הוא הגיע. הוא חלם על משהו חדש, טוב יותר, צודק יותר. והוא ידע שהצלחה אמיתית היא כזו שמביאה משהו שלא היה קודם, אך הצלחה כזו אינה באה בקלות – היא כרוכה בהכרח בכישלונות חוזרים ונשנים, באכזבות ובקושי, עד לאקזיט המיוחל.