קורין אלאל אף פעם לא נתנה לקשיים לעצור אותה

הזמרת והיוצרת קורין אלאל הלכה היום לעולמה בגיל 69, לאחר שנאבקה במלחמה בסרטן הלבלב. אחד השירים המוכרים ביותר שלה, אלו שהשפיעו עליי רבות בחיי, היה ועודנו השיר ״זן נדיר״ שהיא הלחינה וביצעה. עם לכתה, צמד המילים האלה גם הוצמדו אליה כמי שהייתה בעצמה זן נדיר שהלך מעולמנו לאחר שהפיצה כאן הרבה מאוד אור ומוזיקה.

מיד ברגע שקראתי על לכתה, נכנסתי לחפש חומרים ברשת כדי לקרוא עליה ולהכיר אותה יותר. בכתבות שקראתי נכתב שקורין התמודדה עם לא מעט אתגרים בחייה, בעיקר סביב עניין הבריאות. אולם לא רק שהאתגרים וההתמודדויות הללו לא עצרו אותה מליצור ולהפיץ אור בעולם, הם אפילו שדרגו אותה. בכל קושי היא ראתה הזדמנות להכניס כישרון וכלי נוסף לארגז הכלים המוזיקלי שלה, כדי לא להפסיק את המנגינה. למשל, סביב גיל 25 היא לקתה בדלקת גידים חריפה ביד, מה שמנע ממנה לנגן בגיטרה, אז היא למדה לנגן על סינתיסייזר. כמה שנים לאחר מכן היא התמודדה עם סרטן השד, ובשנת 2023 חשפה שהיא מתמודדת עם סרטן הלבלב.

כל אלו לא מנעו מקורין אלאל ליצור. היא החליטה בכל זאת להמשיך לנגן ולהופיע ודאגה שיהיה לה כסא על הבמה למקרה שיהיה לה קשה לעמוד. נראה שהשליחות המיוחדת של קורין בעולם הזה בערה בה כל זמן שהיא חיה, וזה גם מה ששמר על החיות שלה והמשיך לשמח ולהחיות אנשים נוספים. זה הזכיר לי את דברי הרב אשלג שאמר: ״המצווה הראשונה והיחידה... היא... (ש) יעבוד למען הציבור, להושיע נדכאים, ולכל בריה בעולם הצריכה ישועה והטבה״. מילים שבאות לעורר אותנו, להוציא אותנו קצת מעצמנו ולהזכר שאנחנו כאן כי העולם זקוק לנו ומחכה שנבטא את האיכויות והכישורים הנדירים שזכינו להם כאן.

בראיונות נוספים בהם התראיינה, שיתפה קורין אלאל על ההתמודדות רבת השנים שהייתה לה בצעירותה עם האנורקסיה ובאותה הנשימה, פנתה לצופים ואמרה שאם מישהו זקוק לעזרה ומתמודד עם קושי דומה, היא תשמח לעזור לו. בנוסף, היא גם סיפרה על העלייה לארץ מתוניסיה שהיא חוותה אותה כ״עקירה מהבית״ וכמשבר מאוד גדול. משבר שהיא יצאה ממנו לאט לאט בזכות המוזיקה והיצירה שלה. בנוסף, היא שיתפה באחד הראיונות שהמלחמה שלה על בריאותה קשה וכואבת לה פחות מהמלחמה שאנחנו מתמודדים איתה כרגע כעם וייחלה לראות את סופה.

ככל שקראתי עליה יותר, ככה יכולתי לשמוע אותה מדברת איתי, איתנו, עם הדור שלנו שהוא זן כל כך נדיר. יכולתי לשמוע אותה משאירה לנו צוואה רוחנית ומבקשת מאיתנו לא לתת לאתגרים והמשברים בחיינו, כפרט וכעם, לשבור ולעצור אותנו. לקחת את הקושי ולהפוך אותו להזדמנות לא רק לצמיחה, אלא גם להפצת אור לאחרים. לאסוף את הכישורים שלנו ולארוז אותם באריזת מתנה ולחשוב בכל רגע, בעיקר ברגעים הקשים, איך אנחנו יוצאים מעצמנו ומעניקים אותה למישהו אחר. יכולתי לשמוע אותה אומרת לנו שיבוא יום ויהיה כאן טוב, והיום הזה אפילו קרוב אבל בינתיים, אנחנו נמשיך לעשות כל שביכולתינו, נצטייד בהרבה יצירתיות ונעשה את הטוב ביותר שלנו בשביל זה.

נראה שקורין אלאל הייתה אישה בעלת ענווה ושהמפגשים הראשוניים שלה עם המוזיקה לא הגיעו עם חלומות ענק להגיע לבמות הגדולות ביותר ולפרסום מטורף. היא פעלה מתוך תשוקה, מתוך חיבור ואהבה למה שהיא עשתה ומתוך רצון לעשות טוב לאחרים. המחשבה עליה מחזקת אותי למשיך לעשות את מה שאני אוהבת ולהיות עסוקה קצת פחות בתוצאות. כשעושים מה שאוהבים, מתוך רצון להיטיב, תמיד תמיד יוצאים נשכרים.

אחד השירים המוכרים ביותר של קורין אלאל שהפך להמנון שני למדינתנו הוא השיר שהלחינה למילותיו של אהוד מנור: ״אין לי ארץ אחרת״. באחד הראיונות שהתראיינה אליהם סיפרה אלאל שלקח לה זמן להרגיש שארץ ישראל היא הארץ שלה ולא תוניסיה, היכן שגדלה עד גיל שמונה. כל מלחמה וכל טלטלה שעברנו בארצנו, חיזקה אצלה את התחושה שדווקא כאן זוהי ארצה גם ולמרות שאדמתה בוערת. גם זה, בעיני, חלק מצוואתה הרוחנית שהשאירה לנו. אין לנו ארץ אחרת, כאן הוא ביתנו ואנחנו, כמו קורין אלאל, לא נוותר לה ונמשיך להזכיר לה ולשיר באוזניה עד שתפקח את עיניה למציאות חדשה ומוארת.

יהי זכרה ברוך.