5 דברים שלא ידעתם על הרמב"ם

רבי משה בן מימון, הידוע כרמב"ם, נודע בהיסטוריה היהודית כמנהיג נערץ, וחכם גדול ומשפיע. הוא מכונה "הנשר הגדול", ואף זכה שחכמי הדורות הבאים השיווהו למשה רבנו, באמרם "ממשה (רבנו) עד משה (בן מימון) - לא קם כמשה".

כפילוסוף גדול שחי בתקופה בה אנשים היו נבוכים, וחשו שיש סתירה בין הפילוסופיה, המדע והדת, הוא גישר על הפער בצורה מרשימה, והראה כיצד הם חיים בשלום ומשלימים זה את זה. כמנהיג ותלמיד חכם, עיצב מחדש את ספר החוקים היהודי, כשהיה הראשון לכתוב אותו באופן מסודר, מאורגן ומקיף. אף תרומתו בתחום הרפואה, והעקרונות שהגה ולימד עבור אורח חיים בריא, זוכים כיום להכרה רחבה.

אולם, ישנם היבטים מרתקים בחייו הסוערים ובדמותו הרב גונית של הרמב"ם, שנשארים לעתים חבויים בצל. מתפקידיו בחצרו של מלך מצרים, עד שריפת ספריו בידי קנאים, אנו יוצאים לחקור חמש עובדות מעניינות, השופכות אור על חייו המרתקים.

א. מקור נחמה לנרדפים

הרבה נדודים ידע הרמב"ם בימי חייו, וכבר בהיותו בן 10 נאלצה משפחתו להימלט מעיר הולדתו קורדובה שבספרד בעקבות פלישת הקבוצה המוסלמית הקיצונית אל-מֻוַוחִידוּן, שהגיעה מצפון אפריקה ורדפה אחר יהודים שחיו בשטחים שכבשו.

בבגרותו, כשכבר היה מנהיג נודע, שלח הרמב"ם אגרות נחמה וחיזוק רבות ליהודים שהיו נרדפים ברחבי העולם, ביניהן אגרת נחמה ליהודי תימן שסבלו קשות בארצם. כמי שנרדף בעצמו, וכמי שנשא אחריות של מנהיג על כתפיו, כתב להם אגרת מלאה בדברי נחמה, אמונה והזדהות. אותו מכתב מפורסם, המכונה "אגרת תימן", בא כתגובה לספקות קשים שחשו ביחס לפשר הסבל והמשברים הקשים שפקדו אותם. האגרת הפכה אותו לדמות נערצת בקרב יהודי תימן, ששאבו ממנה חיזוק ועידוד רב, והפכוהו לרבם. עד היום רבים מהתימנים נוהגים על פיו, ולומדים ומשמרים את כתביו באופן מסור.

ב. רופא בחצר המלך

בין נדודיו הרבים הגיע הרמב"ם גם למצרים, שם נעשה למנהיג הקהילה היהודית במשך מספר שנים, וכונה לעיתים "ראיס אל יהוד" (ראש היהודים). מלבד גדולתו בתורה וידיעותיו בפילוסופיה, ניחן הרמב"ם בידע רפואי עצום, ונודע כאחד מטובי הרופאים בזמנו, עד שבשנת 1185 המשנה למלך אל-פדיל, ווזיר מצרים, שכר את שירותיו כרופאו האישי. לאחר מכן הרחיב את שירותיו גם לאל-פדאל, בנו של הכובש המוסלמי הנודע צלאח א-דין.

הבנתו המעמיקה של הרמב"ם ברפואה אפשרה לו להתהלך בחוגים יוקרתיים, אם כי מאגרותיו ניכר, שכל אותו זמן היה מייחל ליום בו יהיה לו יותר פנאי לשוב ללמוד ולהתעמק בדברי חכמה ומדע.

ג. נרדף בשל דעותיו

כיום נחשב הרמב"ם לסמכות בלתי מעורערת במסורת היהודית, אולם לא תמיד הדבר היה כך. אמנם בחלק מהמקומות הוא נחשב ל"ראיס אל יהוד", אבל לחלק מבני דורו נראו רעיונותיו החדשניים כחתרניים, הפוגעים באמונה, והם נאבקו נגדו.

הקנאים שבין מתנגדיו, שחששו לפגיעה ביהדות, הלשינו לאינקוויזיציה הספרדית שספריו כוללים דברי כפירה אף ביחס לנצרות. האינקוויזיציה הטילה חרם וצנזורה על ספריו, ולפי חלק מהגרסאות גם שרפו אותם. תומכיו של הרמב"ם זעמו והתאבלו, וכמה ממתנגדיו המתונים שינו את דעותיהם ועברו לצדד בו.

על אף מאמצי הקנאים להחרים את הרמב"ם, השפעתו המשיכה להתפשט, ורעיונותיו, שנחקרו לעומק והתבררו כראויים וחשובים מאד, הפכו לחלק בלתי נפרד מהמסורת היהודית.

ד. האובדן הגדול בחייו

כפי שראינו, הרמב"ם עבר רדיפות ותלאות רבות בחייו, הן ברמה האישית והן הציבורית, כמנהיג יהודי וכהוגה דעות שנוי במחלוקת. אך, מכל אותן תלאות קשות - החוויה הקשה ביותר שחווה בימי חייו הייתה הטרגדיה האישית של מות אחיו האהוב, דוד, כפי שהוא מעיד: "והרעה הגדולה שבאה עלי באחרונה, שהיא רעה מכל רעה שעברה עלי מיום היותי ועד היום הזה".

אחיו דוד, שהיה סוחר, ואשר נאלץ לשהות בלב ים ולנווט למרחקים ארוכים, טבע באחד ממסעותיו להודו. התכתבויותיו עם אחיו מעלות, כי הרמב"ם חשש מפני מסעותיו של אחיו להודו, מתוך דאגה לשלומו, וכפי הנראה אף התנגד להם במפורש.

הוא המשיך להתאבל על אחיו, ולכתוב עליו בגעגועים גדולים, עוד שנים רבות לאחר האסון.

ה. השפעה מחוץ לגבולות היהדות

בעוד שמורשתו של הרמב"ם השפיעה בעיקר על המסורת היהודית, הברק האינטלקטואלי ורעיונותיו החדשניים הדהדו אל מעבר לבני עמו. מלומדים ופילוסופים, הן נוצרים והן מוסלמים, הושפעו ממנו עמוקות. התאולוג הנוצרי הנודע, תומס אקווינס, אימץ את העקרון שהאל נמצא מעבר להבנתו של האדם ואין אפשרות לתאר אותו. אף גוטפריד וילהלם לייבניץ, מגדולי הפילוסופים בעת החדשה, מצטט את דבריו של הרמב"ם על בעיית הרע בעולם מתוך הזדהות והסכמה.

יכולתו של הרמב"ם לחבר בין התבונה והאמונה, ובין המסורת והפילוסופיה, עוררה סקרנות אינטלקטואלית וטיפחה דיאלוג בין חוקרים בעלי רקע דתי מגוון. תורתו ממשיכה להדהד ולהשפיע עד ימינו.

חוכמתו הרבה ויצירותיו הענפות, שחולשות על כל כך הרבה תחומים, הפכו את הרמב"ם למנהיג יהודי בלתי מעורער, ולדמות נודעת בעולם כולו. מטרגדיות אישיות, ועד סעד רוחני לקהילות מרוחקות. ממאבק בצנזורה, עד לתפקידים רמי מעלה בחצר המלך – כל אלו חושפים את אנושיותו, ומוסיפים מימד של עומק לדמותו הגדולה.