מחפשים לילדים אגדות קסומות? בימינו הנסיכה כבר לא חייבת לנשק צפרדע

לפני כמה שנים התחיל גל של חידושים לסרטי ילדים עם טוויסט, שיצרו זעזוע עמוק בקרב הקהל. כל אותם סרטי ילדות שאנשים גדלו עליהם, כמו סינדרלה ופו הדוב, פגו זכויות היוצרים שלהם, ובמאים יכלו לעשות בהם כרצונם. הם התחילו להציג את פו הדוב כחיה רצחנית ואפלה, ואת סינדרלה בשמלה מוכתמת בדם. הזעזוע העמוק שהיצירות האלה עוררו, והעובדה שגם אנשים בוגרים מחו או התעצבו, מעידים עד כמה עמוק אגדות הילדות נוגעות בנו, ועד כמה הן מלוות אותנו עוד הרבה שנים אחרי שסופרו לראשונה. סיפורי אגדות, אותן התרחשויות קסומות ששזרו את ילדותנו, משמשים לעתים כשערים הראשונים שלנו אל תוך עולם הדמיון. בין אם פגשנו אותם דרך סיפורים לפני השינה, סרטי אנימציה או חוברות קומיקס. הסיפורים הללו על ממלכות קסומות, מעשי גבורה ואהבה תמימה, הותירו חותם בל יימחה בחיינו. הם ממשיכים להדהד בתוכנו ויוצרים יקום מקביל, לצד היקום הנוקשה של בגרותנו.

עם זאת, אפילו האגדות האהובות והקסומות ביותר, יכולות לשאת מסרים שאולי לא עולים בקנה אחד עם הערכים שלנו. הרעיון של גיבורות שמחכים למושיע שיציל אותן, והאדרת יופי פסיבי וחסר אונים, הם רק כמה דוגמאות לרעיונות שמרימים גבות בימינו. התייחסות שנונה לסוגיה הזו קיימת בסרט "מה הקשר לאהבה?" שיצא בשנה שעברה. הסרט מתאר את היחסים בין שני צעירים שגדלו ביחד בשכונה באנגליה. מצד אחד של הכביש זואי, שבאה מבית אנגלי חילוני, וגדלה להיות רווקה שנמנעת מקשרים רציניים. מצד שני של הכביש, השכן שלה קאזים, בן למהגרים פקיסטנים, שבקרוב יתחתן בשידוך, כמיטב המסורת של הוריו המוסלמים. הסרט מציג את המפגש בין שתי התרבויות, ודרכו חוקר נושאים של אהבה, פתיחות ומחויבות. במהלך הסרט מוצגות כמה פעמים בהם זואי עושה בייביסיטר לילדות הקטנות של חברה טובה שלה. היא מספרת להן לפני השינה אגדות ילדים קלאסיות – אבל עם טוויסט. את הסיפור על 'הנסיך והצפרדע', למשל, היא מספרת כך:

"פעם פגשה הנסיכה צפרדע שאמר לה 'נשקי אותי ואני אהפוך לנסיך יפה תואר'. הנסיכה החליטה לא לנשק אותו, כי היא חשבה שצפרדע מדברת זה הרבה יותר מגניב מעוד איזה נסיך משעמם".

גם סינדרלה כבר לא מאבדת נעל בית מזכוכית, אלא מנפצת תקרות זכוכית. הטוויסט ההומוריסטי הזה, שמשקף את דמותה של זואי הרווקה הגאה (לכאורה), מדגיש את ההבנה, שסיפורי אגדות מכילים לעתים קרובות אידיאלים ותפיסות שנחשבות כיום לשגויות, וגורמות לאי נחת. עובדה זו עשויה להעמיד הורים בפני קונפליקט. מצד אחד, יש בהם את הרצון להעביר את אגדות ילדותם, שהם חלק מהתרבות עליה גדלו, אך מצד שני, הם רוצים להבטיח שילדיהם לא יגדלו על רעיונות ונרטיבים בעייתיים.

בהקשר זה, אפשר למצוא התייחסות מעניינת לסיפורי אגדות, במחשבתו של רבי נחמן מברסלב. רבי נחמן מברסלב ייסד זרם בתוך תנועת החסידות, שהייתה תנועה רוחנית ביהדות, שראתה בכל דבר בעולם פוטנציאל רוחני, גם בדברים הפשוטים והיום-יומיים ביותר. ניגונים של רועי צאן, שיחת חולין של בין ערביים, וגם סיפורי עם שעוברים מדור לדור – לכל אלו הציעו בחסידות להטות אוזן קשבת, ולשמוע מעבר לפשט הנגלה. רבי נחמן הציע להתבונן באגדות-עם בגלל הכוח המיוחד שלהן להלך קסם על השומעים ולעורר אותם. "הָעוֹלָם אוֹמְרִים שֶׁסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מְסֻגָּל לְשֵׁנָה. וַאֲנִי אָמַרְתִּי שֶׁעַל יְדֵי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מְעוֹרְרִין בְּנֵי אָדָם מִשְּׁנָתָם". הוא ראה באגדות-עם דרך טובה להיכנס "מתחת לעור" של המאזינים ולהעביר דרכם רעיונות, "כי כשהדבר נסתר יכולים לפעול בו יותר ממה שצריכים". על ידי אגדות אלה "מְעוֹרְרִין מֵהַשֵּׁנָה אֶת בְּנֵי אָדָם שֶׁנָּפְלוּ בְּשֵׁנָה, וִישֵׁנִים אֶת יְמֵיהֶם". מצד שני הוא טוען, שהפוטנציאל הרוחני של האגדות מסתתר, מתחבא ומכוסה ב-'קלקולים' ו-'בלבולים', שהאפילו עליהן עם השנים:

"בְּסִפּוּרֵי הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁהָעוֹלָם מְסַפְּרִים יֵשׁ בָּהֶם נִסְתָּרוֹת הַרְבֵּה וּדְבָרִים גְּבוֹהִים מְאֹד, אַךְ שֶׁנִּתְקַלְקְלוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת כִּי חָסֵר מֵהֶם הַרְבֵּה וְגַם נִתְבַּלְבְּלוּ, וְאֵינָם מְסַפְּרִים אוֹתָם כְּסֵדֶר, כִּי מַה שֶּׁשַּׁיָּךְ בַּתְּחִלָּה מְסַפְּרִים בַּסּוֹף וְכֵן לְהֵפֶךְ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, אֲבָל בֶּאֱמֶת יֵשׁ בְּהַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁמְּסַפְּרִים הָעוֹלָם דְּבָרִים נֶעְלָמִים גְּבוֹהִים מְאֹד".

הוא מציע להביט מבעד לקלקולים הללו, ולברור מהם את האמת המסתתרת בתוכם. הוא עצמו היה "מלביש" את הרעיונות שלו בסיפורים, ומשתמש במוטיבים מאגדות עם שהכיר מהסביבה.

באופן דומה אנחנו יכולים לנהוג עם האגדות שלנו, לברור מהן את העיקר, ולעדכן את הטפל. אגדות ילדים בין כה וכה כל הזמן מתעדכנות. תמיד צריך לעדכן את השפה, את השמות, את הסטינג, את הרפרנסים. כמו שכבר ציינו, בשנים האחרונות גוברת ההבנה שגם אלמנטים נוספים בסיפור צריך לעדכן, בעיקר אלה הנגועים בדעות קדומות. אגדות ילדים אמנם לא בהכרח נועדו לחנך ולהעביר מוסר השכל לילד. יש להם מטרות אחרות, אולי לא פחות חשובות: הן נועדו לעורר את הדמיון, להעניק הנאה לילד, ולהרדים אותו מהר כדי שההורים יוכלו ללכת לישון. עם זאת, מסרים כאלה תמיד יעברו, לפחות באופן לא מודע, גם אם זו לא הייתה כוונת המחבר. לכן יש חשיבות לתת את הדעת על כך, ולספר את האגדות בדרך שנכונה לימינו.