אם בסוף הכל חולף ועובר - מה הטעם לחיות?

מנהג רווח כיום הוא להקיף את עצמנו במשפטי השראה על הקירות. אם זה "עקוב אחר החלומות שלך" מעל המיטה, "בלי עמל סתם חבל" על הקיר בכיתה, או ציטוטים של איינשטיין על קירות האוניברסיטה. יש לנו הרגשה שסביבה מרופדת במשפטים כאלה יכולה לתת מוטיבציה ותזכורת מה חשוב באמת.

המנהג הזה, למעשה, לא כל כך חדש, ואפשר למצוא כמותו גם לפני מאות רבות בשנים. אחת הדוגמאות המעניינות לכך, נמצאת באחוזה רחבת ידיים בדרום צרפת, שבה חי ופעל מישל דה מוֹנְטֵן (1530-1592), מחשובי ההוגים הצרפתים בכל הזמנים. הפילוסוף הצרפתי הגדול הזה התבודד ימים רבים בביתו, שם הוא כתב את ה־'מסות', אחת היצירות המכוננות בתרבות המערבית, שבה הוא פורש תובנות על עצמו, על חייו, ועל ארצו. עליית הגג שלו, שם התבודד וכתב, הייתה מלאה בכתובות של ציטוטים מכל מיני חכמים, מתקופות ומדורות שונים. אחד החכמים שזכה לאהבה וחיבה מיוחדת מצד דה מונטן, ואמרותיו מככבות רבות על קירותיו, הוא מחבר מגילת קהלת.

בימים אלו אנו שומעים הרבה את שמו של "פורום קהלת", פורום שמדובר לטוב ולרע סביב האירועים הפוליטיים של החצי שנה האחרונה. אבל, לא נתמקד בפורום, אלא בקהלת המקורי – מי הוא היה, מה היו רעיונותיו, ולמה הוא נתן השראה לכל כך הרבה חכמים בתולדות הפילוסופיה, ובמיוחד לסוג מסוים של הוגי דעות. מישל דה מונטן נחשב לאחד מאבות המחשבה השמרנית, במובן של מתינות וזהירות. הפילוסופיה שלו התאפיינה ביחס מתון וזהיר כלפי שינויים, בחשדנות כלפי הרפתקנות פוליטית, ובהעדפת הקיים והבטוח על פני אי הוודאות של השינויים. גם פורום קהלת מציג עצמו כמכון למחשבה שמרנית, (גם אם במובן מעט שונה מזה של דה מונטן). הבחירה בקהלת בקרב שמרנים אינה מקרית. על פי חז"ל, ספר קהלת הוא אחד משלושה ספרים שכתב המלך שלמה, לצד הספרים 'שיר השירים' ו'משלי'. על פי דעה אחת, הוא כתב כל אחד מהספרים האלו בתקופה אחרת בחייו. את שיר השירים בנערותו, את משלי בבגרותו, ואת קהלת בזקנתו. זקנה, פקחון, ניסיון חיים – כל אלה תכונות שבדרך כלל מועלות על נס בקרב מתונים ושמרנים, לפחות על הנייר.

בליבו של ספר קהלת טמונה התבוננות חדה ונוקבת בטבע הקיום. הספר מתחיל בהכרזה המפורסמת "הבל הבלים, הכל הבל". הכל חולף כמו הבל היוצא מהפה ומיד מתפוגג, או הכל חסר ממשות ומשמעות כמוהו. מנקודת המוצא המאתגרת הזו יוצא קהלת לחקור איך בכל זאת ניתן למצוא שמחה, אהבה וידיעה בחיים. קהלת מציג השקפה ספקנית לגבי הערך של הידע, ולגבי יכולתו של האדם לחדור להבנת המציאות. דה מונטן הספקן, שהיה הולך עם מדליון שכתוב עליו "מה אני כבר יודע?", ציטט רבות מקהלת על הספקנות, כגון:

כַּאֲשֶׁ֨ר אֵֽינְךָ֤ יוֹדֵ֙עַ֙ מַה־דֶּ֣רֶךְ הָר֔וּחַ כַּעֲצָמִ֖ים בְּבֶ֣טֶן הַמְּלֵאָ֑ה – כָּ֗כָה לֹ֤א תֵדַע֙ אֶת־מַעֲשֵׂ֣ה הָֽאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יַעֲשֶׂ֖ה אֶת־הַכֹּֽל׃ (י"א, ה').

את הפסוק הזה הבין דה מונטן באופן הבא: האדם לא מבין אפילו את עצמו, ואת סוד החיבור של הנפש ("הרוח") שלו לגוף ("בטן") שלו עצמו – קל וחומר שהוא לא יכול להתיימר להבין את העולם הגדול וסודותיו. משפטים נוספים על החשדנות כלפי ריבוי של ידע וחקירה מופרזת, פזורים ברחבי ספר קהלת, וחדורים בענווה כלפי החוכמה הטבועה ביקום.

שני דגשים נוספים בספר קהלת הם המחזוריות והמוות. "אין חדש תחת השמש" הוא אחד המשפטים המפורסמים מתוך הספר, שבעזרת מגוון דוגמאות ודימויים ממחיש את המחזוריות הקבועה של העולם, את ההכרח להכיר במה שיש, ואת הציפייה חסרת התוחלת שדברים ישתנו. לא רק הטבע קבוע אלא גם החברה האנושית, שתמיד יש בה חוסר צדק, דמעת עשוקים, ומוות חסר הבחנה, שאין בידי השכל האנושי המוגבל להבין את טעמם. המוות בפרט מקבל חשיבות בספר, וזיכרון המוות מוצג כהתבוננות שחשובה לחיים. לקראת סוף הספר אפילו מופיע תיאור מטלטל של מותו של האדם ודרכו האחרונה, כאשר כל הרחובות מתרוקנים וכל החנויות נסגרות בדרך להלוויה.

באופן מעניין, כל המוטיבים שהצגנו – ספקנות, מחזוריות ומוות, לא מובילים את קהלת לפסימיות, והמסקנה שלו היא דווקא אופטימית. פעולת השמחה מופיעה בספר רבות, והביטוי "לשמוח ולעשות טוב בחייו" (ג', י"ב) הוא התשובה של קהלת לשאלה הגדולה כיצד על האדם לחיות בעולם הזה. עשיית מעשים טובים ושמחה במה שיש - הם התמצית של קהלת. התובנות שלו על המגבלות של האדם, גבולות הידע שלו וסופיותו, לא נועדו להוביל אותנו לעצבות, אלא לגרום לנו להתמקד במה שיש, ולא לחשוב על מה שמעבר להשגתנו. הם נועדו לעזור לנו להבין, שהשמחה היא בחיים הפשוטים של אדם השמח בחלקו.

את ספר קהלת אי אפשר באמת לסכם, וכל מה שהצגנו כאן הוא רק לקט מתוך מכלול שלם. הרעיונות הטמונים בו ממשיכים לרתק ולעורר מחשבות גם כיום. טקסט עתיק זה, המעטר את קירות אחוזתו של דה מונטן, ונערץ על ידי פילוסופים והוגים לאורך ההיסטוריה, מזמין אותנו להרהר בארעיות של החיים, ומסייע לנו להבנה מעמיקה יותר של מקומנו בעולם. עד היום הוא נותן השראה להוגים שעוסקים בפוליטיקה ומדיניות, כמו לפסיכולוגים ומחפשי דרך, שתרים אחר שבילים אל האושר ואל השמחה בחיים.