איך להכיל ולתפקד? מה לומר לילדים?

קשה לעכל את עוצמת האסון, השכול וההפתעה. קשה לעכל את עוצמת הרוח והאחדות והגבורה. איך מתפקדים? איך מכילים את כל זה? חמותי מנחת ההורים זיוה מאיר ("אמא מאיר") כתבה בימים אלה כמה עצות. לדעתי הדברים מתאימים לא רק להורים:

1. קודם כל לבדוק מה איתי. לדאוג לעצמי, לחוסן שלי. אחרת איך אדאג לילד? קחו נשימה לפני שאתם רצים לדבר עם הילדים.

2. לא לשקר לילדים. להפסיק להגיד "הכל בסדר". כמובן שלא לחשוף אותם לכל הפרטים הקשים, אבל לא לשקר.

3. לתווך. הילדים לא תמיד מבינים. ילדה אחת הבינה רק אחרי הסבר של אימא שלה שהבום שהיא שומעת הוא הפיצוץ של הרקטה בשמיים על ידי כיפת ברזל. "זאת אומרת שהבום זה טוב ולא מפחיד", אמרה מיד הילדה, וכל היחס שלה לבום השתנה. וכשמדברים עם הילדים – לנסות להיישיר מבט לעיניים שלהם ולא לסלולרי.

4. לראות סרטונים מפחידים זה ליצור טראומה לעצמכם ולהם. תחליטו אם אתם רוצים ליצור טראומה בקליק.

5. לעשות. העשייה מחזקת, משחררת, מחברת.

6. בזמנים כאלה, לפעמים עוזר שיש לנו פסוק, מנטרה או משפט שהולך איתנו. הנה פסוק שהולך עם חמותי: "יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה, יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ, בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי". לדבריה, אלוהים מצפין ושומר אותנו איתו בסוכה. לא הובטח לנו בית מפואר או מלון רגוע. זה מסע בסוכה רעועה, שקמה ונופלת וקמה, כבר אלפי שנים - אבל אנחנו לא לבד. אפשר להרגיש מוצפן בסוכה או מוסתר בסתר אוהלו, ולדעת שבסוף בסוף אנחנו ביחד והולכים לכיוון טוב.

7. להתעלם מרשימות כללים, לא לנסות להיות מושלמים, לסמוך על עצמנו ועל האינסטינקט ההורי שלנו.

בשורות טובות.

מתוך "החלק היומי"/ סיון רהב-מאיר.