איך מחזירים זהות עצמית שאבדה בעקבות טראומה?

אובדן אדם אהוב, סיום מערכת יחסים או איבוד משרה - זה לא סוד שחוויות קשות שאנחנו עוברים משנות אותנו. הן גורמות לנו להרגיש שאנחנו כבר לא 'דומים' לעצמנו, ולא פעם גם מרחיקות אותנו מהסובבים אותנו. 

"כתוצאה מכך הנאמנות שלנו יכולה להשתנות, ואנחנו עשויים להרגיש דחויים או 'מוחמצים', שלא רואים אותנו באמת", אומרת הפסיכולוגית ג'ודי קלאוגמן-ראב. "הזהות שלנו מתפתחת בשני שלבים: דרך הזהות החברתית ודרך הזהות האישית. בזהות החברתית אנו מוצאים משמעות בקבוצות שאנו שייכים אליהן - הן אלו שאנו מחפשים, והן אלו שנולדנו אליהן. כשאנחנו רואים את עצמנו משתקפים בתוך קבוצה מסוימת ומרגישים חלק ממנה, אנחנו מתחילים להטמיע את הזהות האישית, ותחושת ה'עצמי' הופכת להיות יציבה יותר ונמשכת לאורך כל החיים".

החלקים הללו, לדבריה, יוצרים את השלם של מי שאנחנו, וכשהחלקים הללו משתנים לנו בפתאומיות - אנחנו כבר לא מרגישים כמו עצמנו. כך למעשה משתבשת לה הזהות שלנו, וגורמת לנו להרגיש שאנחנו כבר לא יודעים מי אנחנו, לאן אנחנו שייכים ומה אנחנו מחפשים. "כשחלקים בזהות החברתית 'נתלשים' לנו, אנחנו מיד נרגיש תלושים גם מבחינה אישית, ושלא לדבר על הקשרים האישיים של מערכות יחסים אינדיבידואליות, המטופחות בתוך ההקשר החברתי הזה".

אז איך מחזירים לעצמנו את הזהות שלנו, אחרי שעברנו טראומה ואחרי שכל כך הרבה חלקים בזהות החברתית שלנו, נלקחו מאיתנו? "הצעד הראשון להחזרת דריסת הרגל של הזהות לאחר שהיא השתבשה, הוא לאפשר מצב של חוויות חדשות. לעתים קרובות מדי אנחנו מרגישים נואשים להחזיר לעצמנו את מה שאבד, ולפעמים הופכים אובססיביים לגבי זה. 

"אנחנו רוצים לחזור למי שהיינו לפני השינוי הבלתי רצוי, אבל זה לא ריאלי. מה שאנחנו צריכים לעשות זה להסתגל לשינוי, לקבל את המצב החדש, ולהתחיל לחוות חוויות חדשות ומשמחות, שיעזרו לנו להתרגל אליו בחיוך. שינויים לא רצויים מורגשים בצורה חמורה יותר, אך מתן אפשרויות להתנסויות חדשות - מקל על ההסתגלות הרגשית המלווה לבלבול ושיבוש הזהות".