כשבוחרים עבודה, מה יותר חשוב - ביטחון כלכלי או סיפוק נפשי?

יוקר החיים עולה משנה לשנה, על אחת כמה וכמה אחרי משברים כמו שחווינו בשנים האחרונות. צעירים רבים בתחילת דרכם מוצאים את עצמם בצומת קשה מאין כמותה - מה הוא הכיוון המקצועי שנכון יותר לבחור? האם לשים דגש על הצרכים הרוחניים והנפשיים שלנו, או שחשוב יותר שתהיה לנו משכורת יציבה וגבוהה? קבלו 3 תובנות מאוצר החכמה היהודית שיכולות לרענן את המחשבה, ואולי לעזור לכם לסלול דרך מתאימה בשוק העבודה.

1. כסף – כמה שיותר יותר טוב?

לחוכמת היהדות יש יחס אמביוולנטי לצבירת רכוש. מצד אחד נכתב שדירה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם. מצד שני נאמר במסכת אבות:  ״מרבה נכסים מרבה דאגה״- כלומר, שדווקא הרכוש הוא מקור לדאגה וחוסר נחת. מאמר נוסף ממסכת אבות עשוי להציע הסבר לסתירה זו כשהוא מדגיש את האיזון העדין שבין צרכים רוחניים לצרכים חומריים: ״אם אין קמח – אין תורה. אם אין תורה – אין קמח״. כלומר, מי שאין לו פרנסה שמספקת אותו מבחינה חומרית, לא יוכל גם להתמסר באמת לשום דבר אחר, כולל לעיסוקים אינטלקטואליים. מצד שני, אם אדם משתקע רק בעשיית כסף ושוכח מכל השאר, גם הוא לא ימצא רוגע בנפשו, וממילא גם כסף בסוף לא יהיה לו. 

2. להקשיב לעצמנו

מסופר בתלמוד על עשיר אחד שאיבד את נכסיו. הלל הזקן ראה את הצער של אותו עשיר, שהיה רגיל לרמת חיים גבוהה, השיג לו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפני הסוס. פעם אחת לא מצא עבד, אז הוא רץ בעצמו לפני אותו עני כדי לשמח אותו. מעשייה אחרת במשנה מספרת על רבן גמליאל, שהתרחץ במים חמים בלילה שמתה אשתו. תלמידיו ניגשו ושאלו: ״לא לימדתנו רבנו, שאבל אסור לרחוץ?״, ענה להם: ״איני כשאר כל אדם, איסטניס אני״. כלומר: יש לו רגישות גבוהה לחוסר היגיינה והוא נהיה חולה בקלות, לכן אף על פי שההלכה אומרת שאבל לא אמור להתרחץ במים חמים – רבן גמליאל התרחץ באבלותו. 

מסיפורים כאילו ואחרים, חוכמת היהדות רומזת לנו כי לכל אדם יש את הצרכים המיוחדים שלו – בין אם משום שכך התרגל או משום שזהו הטבע שלו. להוריד את רמת החיים החומרית בבת אחת ובהקצנה יכול להיות דבר מסוכן. לכן, חשוב שנדע מהי רמת החיים שנחוצה לנו וכמה כסף היא דורשת, ואם נרצה להתרגל לפחות מומלץ לעשות זאת לאט ובהדרגה. אכן, אדם ברמה רוחנית גבוהה מאד יכול להסתפק במועט ולהיות מאושר, כפי שנכתב במסכת אבות: ״כך היא דרכה של תורה – פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל. אם אתה עושה כך – אשריך וטוב לך״. אך הדרך הזאת לא מתאימה לכל אחד, וחשוב שנתייחס לצרכים שלנו בכנות כדי שלא נגלה מאוחר מדי שהזנחנו אותם.  

3.  למצוא ערך במה שאנחנו עושים

עוד מאמר ממסכת אבות הוא: ״... על כרחך אתה נוצר, ועל כורחך אתה נולד, ועל כורחך אתה חי, ועל כורחך אתה מת, ועל כרחך אתה עתיד לתת דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא״. וכך מסביר אחד הפרשנים (יכין):״ שנתהווה מטיפה אחת גוף בעל בשר ועצמות, מתואר ביופי, ובשכל ובתבונה, והתוכל לחשוב כל זה דרך הטבע? ואם כך, איך תוכל לומר שנשמתך נוצרה בניסי ניסים, כדי שלבסוף כהנדוף עשן תנדוף?״. במילים אחרות, אדם צריך להעריך את עצמו. אנחנו יצורים חד פעמיים, בעלי יופי חוכמה ותבונה - ״ניסי ניסים״ כמו שהוא כותב. בשביל מה נולדנו עם כל התכונות האלו? כדי שניעלם כמו עשן ביום מותנו? לא. לפי חוכמת היהדות אנחנו כאן כדי להביא לעולם מהייחוד שלנו, להשפיע לטובה. אם אנחנו פוגעים באנשים ועושים רע בעולם - מוטב היה שלא היינו נולדים. לא כל בן אדם יכול לעסוק בפרנסה שמהותית מאוד לעולם, אך כן כדאי לשאול את עצמנו האם הפרנסה שבחרנו מועילה, אפילו קצת, או לפחות לא מזיקה.

שלוש התובנות הללו נכונות, במינון כזה או אחר, עבור כל אדם. השאלה שנותרה היא - מה המינון המדויק עבורכם? את התשובה לכך כנראה שרק אתם יכולים לדעת.