רוצים לשפר את כישורי המנהיגות שלכם? 5 עצות בדוקות מחכמת היהדות

בין אם אתם מנהלים צוות היי טק, מפקדים בצבא, אחמ"שים במסעדה, או אפילו הורים צעירים שמחפשים תובנות לחינוך נכון – שיפור יכולות ההנהגה והניהול שלכם יכול לחולל פלאים. קבלו 5 עצות למנהיגות נבונה מאוצרות הזהב של החכמה היהודית:

א. מה העובד באמת רוצה?

מנהל שלא מקשיב לעובד שלו הוא כמו גנן ששותל פרחים ולא משקה אותם. בתלמוד אמרו (עבודה זרה בבלי, שטיינזלץ):״אין אדם לומד תורה אלא ממקום שבו לבו חפץ, שנאמר: ׳כי אם בתורת ה' חפצו׳ (= בתורה שבה הוא חפץ ללמוד)״. לאנשים שונים יש רצונות ונטיות שמעוררים בהם עניין ומוטיבציה לעבוד. כאשר המנהל מקשיב לעובדיו הוא לומד איך לספק את רצונותיהם, וכך יודע איך להחדיר בהם מוטיבציה.

ב. עבודה קשה משתלמת

אם אתם רוצים להיות רועי צאן – בבקשה, זאת עבודה הרבה יותר קלה. אבל אם אתם בכל זאת רוצים להתעסק בבני אדם, חשוב להבין שאנשים הם לא כבשים. יש להם שכל, ורובם לא יסתערו קדימה למען הצוות אלא אם כן זה משתלם. בתלמוד (בבא מציעא) נאמר, שכאשר אדם שכר פועלים לעבודה מסוימת, ולהפתעתו הם סיימו תוך חצי יום – אם הוא רוצה שימשיכו במלאכתם בחצי היום הנותר, ייתן להם רק עבודות קלות יותר (או לפחות לא קשות יותר ממה שעשו). כאשר עובדים רואים שכתוצאה מהישגיהם המנהל מקל עליהם, הם מבינים שהמאמץ משתלם. הבנה כזו יוצרת סביבת עבודה נמרצת ויעילה.

ג. ניהול מחלוקות

אחת הסיטואציות הפחות נעימות שמנהל צריך להתמודד עמן היא ריב בתוך הצוות. לעיתים אין מנוס מלהתערב, כך שהמנהל מוצא את עצמו בין הפטיש לסדן – כל החלטה שיקבל תרצה אדם אחד ותקומם את האחר. בתלמוד בבלי (סנהדרין) מסופר על מנהג של חכם מפורסם בשם רב הונא: ״(כאשר היו באים לדין לפני) רב הונא, אמר להו (= להם) מתחילה: אי דינא בעיתו, אי (= האם דין אתם רוצים, או) פשרה בעיתו (= או שאתם רוצים פשרה)?״. כלומר, כל פעם שרב הונא היה צריך לשפוט בין שני אנשים, תמיד הוא הציע להם לבחור בפשרה. אם הם יכולים להתפשר ולהגיע להסכמה ביניהם, הם גם לא ינטרו טינה. אולם, אם לא הסכימו להתפשר על שום דבר, המנהל צריך לשקול את הריב על כל צדדיו ולקבל החלטה נקייה מאינטרסים, לפי הצדק והיושר. בטווח הקצר העובדים עלולים להתרגז, אך בסופו של דבר הם יסמכו על המנהל שלהם מכיוון שהם יודעים שהוא נאמן לאמת.

ד. השתתפות עם הציבור

היחס של העובדים למשימה הוא שיקוף של היחס של המנהיג עצמו. אי אפשר לצפות שלעובדים שלנו יהיה אכפת, אם אנחנו אדישים. במסכת תענית בתלמוד בבלי נאמר: ״יְצַעֵר אָדָם עִם הַצִּבּוּר (= כאשר יש לציבור צרה, אדם צריך להשתתף בה), שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ שֶׁצִּיעֵר עַצְמוֹ עִם הַצִּבּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ״, וְכִי לֹא הָיָה לוֹ לְמֹשֶׁה כַּר אֶחָד אוֹ כֶּסֶת אַחַת לֵישֵׁב עָלֶיהָ? אֶלָּא כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה: הוֹאִיל וְיִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִין בְּצַעַר — אַף אֲנִי אֶהְיֶה עִמָּהֶם בְּצַעַר״. זאת דוגמה מהמלחמה של בני ישראל בעמלק. בתורה מסופר שמשה ישב על אבן בגבעה מרוחקת, ובכל פעם שהרים את ידיו ישראל קיבלו את הכוחות לנצח, וכאשר הניח את ידיו, העמלק גברו עליהם. זה לא קסם מיסטי – זהו בדיוק הכוח של המנהיג. כאשר הוא מתאמץ, הציבור כולו מקבל כוח, וכאשר הוא מתייאש, כולם מתייאשים עמו. התלמוד שואל, למה הוא ישב על אבן קשה ולא נוחה? מן הסתם היו לו כריות. הסיבה היא, שהציבור יכול להזדהות ולשאוב כוחות רק ממנהיג שמשתתף בצרתם וסובל איתם. אם מנהל בהייטק מגלה שהצוות שלו נאלץ להישאר במשרד עד מאוחר כדי להשלים עבודה – עצם העובדה שהוא יישאר עמם, אפילו אם אין בכך תועלת מעשית, תעלה את המוראל של העובדים.   
 

ה. כל דקה נחשבת

מנהל שרוצה להיות פרודוקטיבי צריך להבין – זמן הוא משאב יקר. במסכת אבות אמרו: ״אל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה״. פירוש יכין מסביר: ״גם זה אזהרה למנהיג הטרוד הרבה, וכמו כן לכל אדם הטרוד בעסקיו". כלומר, יש דברים חשובים (כמו לימוד וצמיחה אישית) שאי אפשר לדחות אותם 'עד שיהיה לי פנאי', שלא בהכרח יגיע. למדו לנצל את 'חלונות' הפנאי הקטנים שיש לכם. אל תזלזלו בחשיבות של 10 דקות הנותרות בסוף היום. אם נאסוף את עשר הדקות הללו מכל השבוע (5 ימי עבודה), נקבל 50 דקות. חשבו כמה יעילים נוכל להיות אם ננצל את הזמן הזה במשך חודש או שנה!

אכן, להיות מנהיג זאת לא משימה פשוטה. תמיד אפשר ללמוד מניסיון, וכל כישלון הוא הזדמנות ללמידה - אך אם אפשר ללמוד מניסיון של אלפי שנות חכמה יהודית, לא כדאי שננסה לקצר את הדרך?