דעה: עם כל הכבוד למצוקת התקציב, למערכת החינוך יש בעיות שכסף לא יפתור

א.   ציונים טובים זה רק אמצעי

בעולם שבו כסף הפך מאמצעי לתכלית, לא פלא שאותו דבר קורה בבתי הספר וציונים הפכו למטרה העיקרית. ייתכן שהמצב לא היה כל כך גרוע אם הגישה הזאת הייתה של תלמידים בלבד, אך לצערנו גם רוב המורים שותפים לה. גם אם זה לא בא לידי ביטוי בשיח שלהם, זה בהחלט ניכר באופן שבו הם פועלים. למען האמת, לאף אחד שלא עמד בנעליהם אין זכות להאשים אותם. להנחיל תרבות של אהבת הלימוד בבית החרושת לציונים שאנו קוראים לו ״תיכון״ זה כמו לחתור בידיים נגד זרם של נהר גועש. נדירים האנשים שיכולים להתמיד בכך לאורך זמן. אולם, החינוך היהודי הממוסד, שהתחיל בתקנת יהושע בן גמלא ונמשך עד היום בחלק מן המקומות, מוכיח שאהבת הלימוד יכולה לעמוד בפני עצמה. הלמדנות תמיד הייתה ערך מוביל בחברה היהודית, ובגלל הכבוד והיוקרה שזכתה להם בחברה כולה – היה יותר קל למורים לסחוף תלמידים בלי להזדקק לציונים. אמנם היום מייחסים הרבה פחות חשיבות לערך הלימוד, ולכן המערכת תנחל כישלון חרוץ אם היא תמנע ממתן ציונים לחלוטין – אך צריך להתחיל מאיפשהו. רק הורדה הדרגתית של לחץ הציונים על המערכת יכול להשיב לערך הלימוד את הכבוד הראוי לו. אם אנחנו רוצים דור של אנשים בוגרים, נבונים וסקרנים – הכבוד הזה חיוני.

ב.   חוסך שבטו שונא בנו

בבית הספר התיכון הירושלמי שעבדתי בו, ראיתי כיצד מורים רודפים נואשות אחרי תלמידים מתקשים ועושים הכל כדי שיסיימו את השנה בציונים סבירים. המאמץ הזה ראוי לשבח, אולם כאשר נסחפים אליו באופן חסר בקרה הוא נוטה לקבל תפנית אבסורדית ובסופו של דבר גורם להשלכות הרסניות. כאשר התלמידים רואים את המורה עושה שמיניות באוויר, מתעקש להקל על התלמידים ולפרגן להם בציונים באופן שאינו מתיישב עם רמת ההשקעה וההבנה שלהם – התלמידים מסיקים שאין להם סיבה להתאמץ, הרי כך או אחרת המורה ייתן להם ציונים טובים ( אה כן... שוב קללת הציונים). כתוצאה מכך מתפשטת אווירה כללית של שאננות וביטחון שמפתה גם תלמידים שיש להם את הפוטנציאל להשקיע, להתעלות על עצמם ולחולל שינוי משמעותי בחייהם (או במילה אחרת, להתבגר) - להתבטל ולחכות שהמורים ירדפו אחריהם.

חכמת היהדות טוענת, שרחמים אמיתיים אין פירושם ויתור, אלא אכפתיות ואחריות. בפירושו לסוגייה תלמודית (מסכת מכות), הפילוסוף היהודי עמנואל לוינס אומר: ״הרחמים אינם ניתנים בחינם. תמיד ישלם עליהם אדם חף מפשע, שלא בידיעתו. מותר לשופט לרחם רק אם הוא מקבל על עצמו את מחיר ותרנותו״. בפרפרזה על ציטוט זה, נאמר שמותר למורה לותר לתלמיד רק אם הוא מבין את ההשלכות של ותרנותו. על כך נאמר בספר משלי ״חוֹשֵׂ֣ךְ שִׁ֭בְטוֹ שׂוֹנֵ֣א בְנ֑וֹ וְ֝אֹהֲב֗וֹ שִׁחֲר֥וֹ מוּסָֽר״. המלב״ים, פרשן מקרא מהמאה ה- 19,  מסביר את הפסוק: "מי שהוא חושך שבטו מגעגועו (= צער על הסבל של בנו) על בנו, הוא שונא לו, כי על ידי כך לא ילמד חכמה… וזה סימן שהמייתו (= צערו) על בנו שאינו יכול לראות בצערו הוא אצלו יותר מתועלת בנו (= יותר חשוב לו להרגיש טוב עם עצמו ולא לצער את בנו, מאשר שבנו יצמח מהכאב ויפיק מכך תועלת), ואם כך אוהב את עצמו יותר מבנו ואת בנו שונא. אבל האוהב את בנו שחרו מוסר, מיסרו בכל שחר להיטיבו באחריתו (= מי שבאמת אוהב את בנו, מוכן לצער אותו כל בוקר בדברי מוסר אם הוא יודע שבסופו של דבר זה יעשה לו טוב)…״.

 אם המורה יסכים לרדוף רק אחרי תלמידים שמראים נכונות להשקיע ויניח לשאר להיכשל, לאט לאט הוא יראה שתלמידיו מתעוררים משאננותם. רק כאשר דברים עומדים בסכנה – פתאום אנחנו מוצאים בהם ערך. תלמיד שמבין שלבטלנותו יש מחיר, שהוא עלול להיכשל ואולי אפילו להיות מסולק מבית הספר – יתחיל לחשוב ברצינות כיצד להשתנות. וזה בעיניי המשמעות של חינוך – לפתח את העצמאות של התלמיד, לגרום לו לחולל בעצמו שינוי בדפוסי התנהגותו. זאת התבגרות אמיתית.

ג. למרות ChatGPT, עדיין יש ערך לשינון

שינון, דרך לימוד מקובלת זה אלפי שנים – הפכה למילת גנאי בדור האינטרנט והמידע הנגיש, על אחת כמה וכמה בעידן הChatGPT. אמנם, גם בתלמוד (סוטה, בבלי) יש ביקורת על אנשים שמגזימים בשינון מבלי להבין את החומר הנלמד. בדיון סביב השאלה מי הוא ״חסיד שוטה״, אחת הדעות היא: "הוא זה שקרא ושנה (= שינן) ולא שימש תלמידי חכמים (= לא למד מחכמים מה המשמעות של הדברים ששינן)". אולם, אף על פי ששינון אינו תחליף להבנה, בהחלט יש לו ערך. כדי להבין נושאים מורכבים ולעורר חשיבה יצירתית ועמוקה, צריך לזכור פרטים רבים. כדי שאדם יגבש דעה מבוססת לגבי התנהלות הממשלה מול גורמים פלסטינים, לדוגמה, הוא צריך לזכור עובדות בסיסיות על ההיסטוריה של הסכסוך הפלסטיני יהודי. אם לא יטרח לזכור - הדעה שלו תישאר שטחית כפלקט. כמו כן, אדם שיבקר באנגליה או בארה״ב, אם הוא לא שינן מילים באנגלית – לא משנה עד כמה ייעזר בבינה מלאכותית, הוא לא יצליח לבטא את עצמו כמו שצריך.

בנוסף, שינון תורם להבנה. כאשר אנו נתקלים בטקסט רוחני שפתוח לפרשנות, כמו קטעים מהתנ"ך, השינון יכול לעזור לנו בלימוד. כאשר אדם משנן, הוא מתעכב על כל אות וצליל, ופעמים רבות עולות לפניו תובנות חדשות. בתלמוד אמרו (חגיגה):״אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים, לשונה פרקו מאה ואחד״. אפילו ההבדל הקטן שבין לשנן מאה פעמים לבין לשנן מאה ואחד פעמים משמעותי.

את שלוש הבעיות הללו פגשתי שוב ושוב בשנה בה עבדתי בתיכון. המסקנה שלי? כסף יכול להציל את מערכת החינוך ממצוקות התקציב החריפות, אבל בעיות מהסוג שמניתי כאן יכולות להיפתר רק על ידי שינוי תפיסתי.