סליחה, איך אני משיג את החיים הטובים שסיפרו לי עליהם?

שאלה זו, שאלת החיים הטובים, מטרידה את האדם משחר ההיסטוריה. כבר היוונים הקדמונים הקדישו לה מחשבה רבה.

החלק המאתגר בשאלה זו אינו להבין מהו סדר הפעולות על מנת להשיג את החיים הטובים, אלא להחליט באופן ברור מהם בכלל חיים טובים. מהו אושר? מהם חיים טובים? בלשונו של אריסטו, האושר, או החיים הטובים, מכונים "אודימוניה". מושג זה, שניתן לתרגמו גם בתור "הטוב הנעלה ביותר", מעסיק מאד את אריסטו, והוא העומד בבסיס ספרו "האתיקה". אתיקה היא ניסיון להגיע אל הטוב הנעלה ביותר, ובספרו מברר אריסטו מהו טוב זה.

השאלה שמעסיקה את אריסטו רלוונטית עד ימינו אנו לכל אדם. הוא שואל האם החיים הטובים זהים לחיים המוסריים. אנו מחונכים להיות אנשים ישרים, דוברי אמת, הגונים והוגנים, שומרי חוק, מכבדים את הזולת, וכמובן, מתרחקים מאלימות, שחיתות וכל מעשה רע. עם זאת, מידות אלו לא בהכרח מזוהות אצלנו עם החיים הטובים. החיים הטובים הם חיים של שפע כלכלי, של רווחה, להיות מוקפים באנשים יפים, בחברים, לצאת לבילויים, לראות עולם, לחוות חוויות, ואולי, אם אנחנו קצת יותר "מרובעים" אז נשאף גם לגדל משפחה טובה עם ילדים יפים ומחונכים, חצר גדולה עם דשא במרכז וכלב גזעי ביבוא אישי.

העניין הוא, שבשביל להשיג את כל הדברים הטובים הללו נצטרך דברים מעט שונים מאשר החינוך המוסרי. נצטרך בריאות, בראש ובראשונה. אבל נצטרך גם להתחרות עם אחרים. כי המשאבים בעולם שלנו מוגבלים. יופי, למשל, הוא עסק לא שוויוני בעליל. כל הבנים בשכבה מתחרים על ליבה של הבת היפה. תחרות זו עשויה להיות עסק מכוער... ומה באשר לכסף? גם ממנו אין מספיק לכולם. וכדי להשיג את כל הדברים הטובים שמביאים לנו לכאורה את "החיים הטובים" צריך כסף, והרבה. האם להיות אנשים מוסריים, ישרים והגונים היא הדרך הטובה ביותר להצליח בתחרות על הכסף? יהיו כאלו שיפקפקו בכך. לשקר פה ושם, לעגל פינות, לרמוס אחרים במרוץ לפסגה – האם זה לא יעזור לנו יותר להשיג את החיים הטובים מאשר להתנהג כפי שמבקש מאתנו החינוך המוסרי?

להיות מוסרי או להתנתק מהגוף?

אריסטו מבקש לשכנע אותנו שהאודימוניה, הטוב הנעלה ביותר, מחייב בהכרח לחיות חיים מוסריים. אם נחייה חיים לא מוסריים החיים שלנו לא יהיו טובים. מדוע? בקליפת אגוז, אריסטו סבור כי החיים המוסריים הם הטבע שלנו. אם אדם חי נגד הטבע שלו, הוא לא חי כמו אדם. אדם יכול להנות מכל הטוב שהעולם הזה מציע רק אם הוא חי בראש ובראשונה כמו אדם. רק אז, החיים המעודנים והמרווחים יהיו אכן חיים טובים. אולם, אם הוא מתנהג נגד טבעו, הוא משול לדג בתוך צלוחית זהב, שיש בה את כל מה שדגים אוהבים ורוצים, חוץ מדבר אחד – מים. 

טענתו של אריסטו, שהטוב המוסרי טבעי לנו ואי אפשר להיות אדם בלעדיו, היא טענה עוצמתית ביותר, שמשפיעה על החינוך עד ימינו אנו. עם זאת, כבר בדורות הסמוכים לו היו אלו שתשובה זו לא הניחה את דעתם. לא זו בלבד שגישה זו לא עוצרת את התחרות האנושית והרמיסה של החלשים, אלא שהיא גם לא מביאה את האדם לאושר. הללו, שכונו סטואים, הבחינו כי האנשים החכמים והמוכשרים ביותר בחברה, שעושים כל שביכולתם על מנת להשיג את החיים הטובים ומנסים באמת ובתמים להיות גם אנשים מוסריים, עדיין לא מצליחים לחוות אושר. הם עדיין לא מרוצים מהחיים שלהם.

בתגובה לכך, אמרו הסטואים כי על מנת להשיג את החיים הטובים על האדם לאמן את עצמו לזנוח לגמרי את המאוויים הארציים שלו. הוא צריך להניח מאחוריו את הרצון לנכסים, לתענוגות הגוף, לרווחה כלכלית ולעידון אנין. הוא צריך לומר לאו לחומר והן לרוח, ולדבוק אך ורק בטוב המוסרי והרוחני.  

גישה זו של הסטואים רווחת גם היא עד ימינו אנו, וגם לה עוצמה רבה. יש המזהים גישה זו עם הדת ורואים בחינוך הדתי חינוך לבוז לחומר, לתענוגות, לרדיפה אחרי נכסים, מתוך מחשבה שהאושר האנושי מותנה דווקא בזניחה של כל אלו מאחור.אכן, אין להכחיש כי לא מעט מחנכים דתיים נוקטים בגישה זו, גם בחינוך היהודי. אולם, בשורות הבאות ארצה להציג תשובה אחרת, קדומה מאד, לשאלת היחס בין החיים הטובים והחיים המוסריים, גישה שאינה מחייבת דיכוטומיה של חומר ורוח, ושלילה של החומר לטובת הרוח.

החיים הם לא מתמטיקה

במזמור ל"ד בתהילים אומר המשורר את המילים המפורסמות הבאות:

"מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה. סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ".

מילים אלו עוסקות בשאלת המתכון לחיים הטובים: "מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב". והגישה שהוא מציע מעניינת מאד: "נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה. סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ". מה טיבה של תשובה זו? כיצד היא פותרת את הבעיה שהעליתי למעלה?

אריסטו והסטואים מסתכלים על שאלת החיים הטובים כשאלה מתמטית, כנוסחה. הם מדמים כי מדובר בשאלת סכום אפס. או שהחיים המוסריים נכנסים למשוואה או שלא. או שתענוגות הגוף בפנים או שהם בחוץ. החיים הטובים הם מצב. מצב סטטי. איזשהו סטטוס שמוטל על האדם להימצא בו. אולם, משורר התהילים מסתכל על העולם באופן שונה מאד.

העולם לא סטטי. הטוב והרע בו לא מוחלטים. גם הטוב והרע המוסריים. האדם יכול להגביר את הטוב ולהחליש את הרע, או להפך חלילה. לכן, הדבר הראשון שהוא מתמקד בו הוא היחס של האדם, הגישה שלו. המטלה הראשונה של האדם החפץ בחיים טובים, חיים מאושרים, היא לנצור לשונו מרע ומרמה. הוא צריך להתמקד בטוב, לדבר דברים טובים, לראות את חצי הכוס המלאה. הוא צריך שהפה שלו, הכוח האדיר שיש לו לעצב את תמונת המציאות, יתמקד בדברים טובים בלבד. ובהמשך לכך, הוא צריך, באופן פעיל, לסור מרע, לעשות טוב ולבקש שלום. הוא ישיג את החיים הטובים על ידי פעילות להגברת הטוב, לצמצום המחלוקת, להתרחקות מהרוע. מדובר במשימה, בפעילות שתשפיע על הטוב בעולם. האדם יוצר את החיים הטובים ולא "משיג" אותם. החיים הטובים הם לא משהו שמונח שם, וצריך להשיג אותו. הם לא סטטוס. הם תוצאה של פעילות בלתי פוסקת של האדם להרבות טוב בעולם ולהדגיש את הטוב שבעולם.