חמישה דברים שקרו בחודש תמוז: זכרון החולשה והחוסן שלנו כעם

1. שבירת הלוחות

השבעה עשר בתמוז הוא תאריך שצורב ליהודים עוד מהנדודים במדבר ועד לעצם היום הזה. אחרי שהגיעו לשיא הרוחני של מעמד הר סיני, משה עלה להר והתייחד עם אלוהים במשך 40 יום. העם נלחץ מהיעדרותו. לא קשה להבין לליבם – עד יציאת מצרים הם חיו במנטליות של עבדים, תמיד היה מישהו שניהל את חייהם (גם אם עשה זאת באכזריות כמו המצרים) והם אף פעם לא היו אחראים לעצמם. כעת, כשמשה נעלם, הם נבהלו מכובד האחריות וחיפשו למנות עליהם כוח חיצוני חדש. לכן, בהתאם לרוח התקופה, הם יצרו פסל זהב של עגל ומינו אותו לאלוהים חדש. משה שמע שעשו זאת וזעם. הוא ירד עם לוחות הברית ושבר אותם לנגד עיניהם – להמחיש להם את המשמעות של הסגידה לעגל. אחד היסודות של החוכמה היהודית, היא לא לסגוד לאף צורה מסוימת או לכוח ספציפי ביקום. מיד אחרי כן העם הבין את ההשלכות של מעשיו, התחרט ועמל כדי לתת תוקף לברית מחדש. אכן, אין ספק שהאירוע הוא דרמטי וקשה, אך יש בו מסר חיובי – גם אם סטינו מהדרך וקלקלנו, תמיד אפשר לחזור לערכים ולתקן את המעוות.  

 2. פריצת חומות ירושלים

אירוע נוסף התרחש בתמוז: נפרצו חומות ירושלים בדרך לחורבן בית המקדש. זה קרה גם בבית ראשון, על ידי הבבלים, וגם בבית שני – הפעם על ידי הרומאים. האירוע הזה מסמל את אובדן הריבונות היהודית, או במילים אחרות – ההתחלה של 2,000 שנים מייסרות של גלות. אולם, עצם העובדה שהעם היהודי שמר על זהותו ובסופו של דבר הצליח לחזור לארצו שנחרבה מצרפת ליום הזה את תחושה של חוסן לצד העצבות. מסופר על נפוליאון שעבר עם חייליו ליד בית כנסת ומצא יהודים ממררים בבכי. כאשר שאל אותם למה הם בוכים, ענו לו: ״כי ביתנו נשרף לפני אלפיים שנה״. תגובתו של נפוליאון הייתה: "עם שזוכר כל כך טוב את העבר שלו – העתיד שלו מובטח״.

3. משיח שקר

בשנת 1666, בחודש תמוז, מנהיג כריזמטי בשם שבתאי צבי הכריז על ביטול כל הצומות ביהדות מפני שהגיעה הגאולה – והוא עצמו המשיח. אלפי יהודים האמינו בו והלכו בעקבותיו. אחרי כל כך הרבה ייסורים בגלות – הם התמסרו לרעיון שסוף כל סוף הגיעה הישועה. כגודל התקווה – כך גם גדול הייאוש לאחר שזאת מתנפצת. שבתאי צבי הועמד בפני משפט על הסתה כנגד השלטון המוסלמי בטורקיה, והוא החליט להתאסלם כדי להציל את חייו. האירוע הזה נחשב לאחד מהאירועים הטראומתיים ביותר בתולדות היהדות, והוא נטע חשדנות כפולה בקרב הדורות שאחריו בקשר למיסטיקה ובקשר לאפשרות של גאולה קרובה בכלל.

4. הפוגרום שקדם לגירוש ספרד

בראש חודש תמוז בשנת 1391 התחיל גל פוגרומים בספרד. כומר בשם מרטינז הסית בדרשות בציבור להריסת בתי כנסת ולהעברת היהודים לגטאות. הוא עורר גל של רציחות והשחתת רכוש בסיביליה, משם זה התפשט לכל ספרד. מאותו רגע פרעות כנגד היהודים היו עניין שבשגרה, עד ל1492 כשגורשו יהודי ספרד.  

5. מלחמה בין השמשות

בג׳ בתמוז היה אחד הנצחונות המרשימים של ישראל במלחמת כיבוש הארץ בימי יהושע. חמישה מלכים – מלכי חברון, ירושלים, לכיש, ירמות ועגלון – יצאו למלחמה כנגד בת בריתה של ישראל, ממלכת גבעון. בני ישראל באו לעזרתם ונלחמו בפיקודו של יהושע בן נון. המלכים ספגו תבוסה מוחצת. במהלך המרדף של בני ישראל אחרי האויבים שנמלטו ונסו על נפשם, התרחש נס. כך כתוב בספר יהושע: ״ויְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַה' ... וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן (= ציווה על השמש והירח שיעמדו במקומם): וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו (= הזמן נעצר, כדי שלא יהיה חשוך וצבא ישראל יצליח לחסל את כל אויביו)״. בזיכרון היהודי, המלחמה הזאת היא נקודת ציון משמעותית. הנס מבטא את הרעיון, שכאשר עם ישראל מתאחד ונלחם למען מטרה ראויה – שום חוק טבע לא יכול לעצור אותו מלנצח.