מי המועמד שלך לתפקיד המשיח? אתה באמת מאמין שיש דבר כזה?

שאלה:

הזוי בעיני שאנשים רציונאליים מדברים על ביאת המשיח, כאמונה ממשית ולא כביטוי. קשה לי להבין איך זה יכול להיות. מה, הם באמת מחכים שיום אחד ייפול משמים איזה משיח עם כנפיים ויפתור לנו את כל הבעיות בחיים? זה מה שחסר לנו עכשיו?

תשובה:

פעם רצה שר הדתות הראשון של מדינת ישראל, הרב מיימון, להסביר למישהו את ההערצה שבה מתייחסים אזרחי ישראל לראש ממשלתם דוד בן גוריון, אז הוא אמר לו בערך כך: "טוב שלבן גוריון אין כיפה, אחרת הדתיים היו אומרים עליו שהוא המשיח...".

הדימוי העל-טבעי שתיארת אינו בהכרח על פי ההלכה היהודית. שני ספרי ההלכה הגדולים שהתקבלו על כל עם ישראל הם "היד החזקה" של הרמב"ם, וה"שולחן ערוך". ברמב"ם, שלא שבשולחן ערוך, מופיעות גם ההלכות שאינן נוהגות בימי הגלות, ולכן הלכות משיח מופיעות שם (בהלכות מלכים ומלחמותיהם, שבסוף חלק שופטים). התיאור שם שונה מאד מהתיאור שלך. המשיח, שלו מחכים דורות, הוא מלך בשר ודם, מנהיג בעל תכונות נעלות יוצאות דופן, שמייצג את כל העם ומוביל אותו לעבר ייעודו השלם.

ישעיהו הנביא (בפרק י"א למשל) מתאר תקופה שבה נזדקק נואשות למנהיגות גדולה, ענקית, כמו חמצן לנשימה. האם אין זה נשמע כמו תיאור עכשווי? יש לנו מנהיגים מכל כיוון אפשרי, אבל אין לנו עדיין מנהיג שכל עם ישראל ינהה אחריו, ירגיש שהוא בכמה רמות מעל כולם, מנהיג שיהיה נאהב על ידי כל גווני הציבור, שיש לו פנאי ורגשיות לאדם הבודד כמו לענייני העם כולו. ישעיהו, ובעקבותיו הרמב"ם בפסיקתו, מתאר דמות שיש בה שילוב של איש רוח עם איש מעשה, כוחות גדולים של הנהגה, וכל אחד יגיד עליו ש"הוא משלנו". איך זה יכול להיות? הרי אם הוא שמאל אז הוא לא ימין, אם הוא ליברל אז הוא לא שמרן, אם הוא קפיטליסט אז הוא לא סוציאליסט, אם הוא מזרחי אז הוא לא אשכנזי וכו' וכו', אז מה הוא? התשובה היא שהוא גבוה מעל כל זה, הוא מורכב, הוא מאוזן ומווסת, משום שאישיותו הרחבה יכולה להכיל גוונים רבים. ומשום כך הוא גם איש של שלום, בקונצנזוס הכי רחב שאפשר. הוא איננו מנהיג פוליטי בלבד, גם לא מנהיג רוחני בלבד, גם לא מנהיג צבאי בלבד, או חברתי, או אידיאולוגי, או כלכלי או... הוא מנהיג מורכב מאד.

בין הפרויקטים שלו מתואר שהוא יקבץ גלויות לארץ ישראל, ילמד את העם כולו תורה, יצליח לנהל את המלחמות בכוח רב. במקביל, הוא יהיה גם עדין ואציל נפש, יבואו לפניו למשפט, או להתייעצויות בעומק החיים, והוא ישיב מיידית, משום שבחוש הריח המפותח שלו הוא יבין בדיוק את הסיפור ואת האיש העומד לפניו. הוא יוכיח את העושקים, וישפיע על העולם בהבל פיו. זה אומר כנראה שהוא יהיה נואם בחסד עליון, ולא רק ביפי הדיבור אלא גם בהשפעתו המעשית הרבה. הוא יהווה דוגמא אישית מוסרית, מופת.

ולמרות כל התכונות הללו ועוד, הוא יצטרך להוכיח את עצמו במעשים. משיחי השקר שהיו לאורך הדורות דיברו יפה, היו כריזמטיים, אבל הם לא עשו כלום, לא עמדו בשום מבחן מעשי. המשיח נדרש להצליח בפעולותיו למען עם ישראל, לעמוד גם במבחן התוצאה.

טוב, כעת זה כבר נהיה קצת מסובך, אבל עדיין לא תלוש מהמציאות. הרי אפשר למצוא לפחות מעט מהתכונות הללו באיש אחד, גם אם נדיר. הרי קופץ לך לראש שם של מישהו, אולי מההיסטוריה, שהוא הכי קרוב לתיאור הנ"ל!

לאיזו תכונה התכוון הרב מיימון ביחס לבן גוריון? לכוחו הנחרץ ונטול הפחדים להוביל את עם ישראל להכרזת מדינה, לקיבוץ גלויות היסטורי, לבניין הארץ בקנה מידה היסטורי, לחידוש הממלכה ולבניית צבא סדיר, לראשונה מאז ימי בר כוכבא. אבל מבחינה מוסרית, אישיותו הייתה רחוקה משלימות. היו לו תככים, שנאות, נקמות, כעסים וגם מעשים גרועים מאד בתוך כל העשייה הגדולה שלו.

פעם נפטר אדם גדול, אישיות דגולה. פגשתי כמה ממקורביו, ושאלתי אותם אם הכירוהו אישית ויוכלו לספר לי משהו עליו, מעבר למסופר בכלי התקשורת ובציבור. אחד מהם אמר לי: "אני הייתי ממש קרוב אליו, היה בינינו קשר נדיר, הוא אהב אותי והתייחס אלי כאילו הייתי בנו יחידו. אני יכול לספר לך עליו בלי סוף". אחר כך שמעתי נוסח דומה ממישהו אחר. כשבמשך השנים שמעתי כך מכמה מאות אנשים (!), הבנתי משהו על היכולות של האיש. זה עוד רמז בתחום האנושי, עוד משהו שיכול להוות משל, שיכול לקרב את הדעת לחלום הבוער כל כך בעם ישראל בדורותיו.

אני יכול להבין מדוע החב"דניקים העריצו את רבם וראו בו פוטנציאל למשיח. שמעתי מישהו מהם, בחיי הרבי, שנשאל בתקשורת אם הוא חושב שהוא המשיח, והוא ענה: 'כל אחד יכול להציע מועמד שקרוב בדרישות למלא תפקיד זה. הוא המועמד הכי קרוב שאני מכיר, מבחינת תכונותיו הנדירות, מבחינת דאגתו לעם ישראל ולעולם כולו, מבחינת אהבת האדם שבו, מבחינת רגישותו הקיצונית לכל אדם ולכל פרט, עד לרמה שהוא יזכור את הבעיה שהעסיקה את האדם שעובר לפני, אחד מני אלפים, לפני עשרים שנה, כשהיה שם בפעם האחרונה'.

הרעיון הזה מופיע כבר בגמרא (מסכת סנהדרין דף צ"ח:), כשמתנהל בבתי המדרש דיון בשאלת מה שמו של המשיח, ובכל בית מדרש טוענים לשם אחר. בבית מדרשו של רבי שילא אמרו ששמו שילה, ומביאים ראיה לכך מפסוק בתורה. בבית מדרשו של רבי ינאי אמרו ששמו ינון, ובבית מדרשו של רבי חנינה אמרו ששמו חנינה, וכל אחד הביא פסוק מהתנ"ך להוכיח את דבריו. איך זה שכל אחד טוען לשמו של המשיח, שדומה להפליא לשם רבו? משום שהוא בחר ללמוד דווקא אצל רב זה מתוך הזדהות והערצה לתכונותיו ועשייתו, וממילא זהו הדמיון שלו ביחס למשיח. שאלת שמו היא כמו השאלה: מיהו המועמד שלך, הקרוב ביותר לתפקיד המשיח?

בילדותי, היו לנו שכנים מעולי מרוקו, שבכל תשעה באב אחר הצהרים היה עולה מביתם ריח של מאפים מעולים, ריח של ניקיון הבית, הכנות ממשיות לקבל את פני המשיח. היינו מבקרים יהודי כבן מאה, שבמהלך השיחה היה ניגש מדי פעם לחלון להציץ לרגע. אשתו הייתה שואלת מה הוא מחפש בחלון, והוא היה משיב שהוא בודק אם המשיח כבר הגיע, הוא רוצה עוד להספיק לראותו בחייו. כל אחד עם הדימוי שלו, וזה חלק מהאמונה האופטימית שעוברת מדור לדור. האמונה הזו מאפשרת לעם ישראל להעמיד מנהיגים שיש בהם איזה ניצוץ מנשמת המשיח, ומעבירה לדור הבא גם את התקווה למשיח של ממש.

במיוחד בימי משבר אלה, החלום על מנהיג בקנה מידה שטרם הכרנו, ממלא כה רבים, עד שקשה לדמיין דרישה יותר ריאלית מזו. אז מה יכול להיות יותר ממשי ועכשווי מאשר הציפייה למשיח כזה?