אייל שכטר: "אני אופטימיסט לשעבר. חטפתי סטירה בשביעי באוקטובר"

אם היית יכול לתאר את עצמך בשתי מילים, מה הן היו?

״'אופטימיסט לשעבר'… חטפתי סטירה ב7/10, התבגרתי מאוד, איבדתי ברגע את השובבות שהיתה בי והמצב כרגע לא אופטימי מבחינתי. עד ה-7/10 חיינו בתחושה שיש פה מאבק פנימי על פרצופה של המדינה - אם היא תהיה שמרנית או מתקדמת וחשבנו שאלו גבולות הסכסוך. אחרי ה-7/10 התברר שכל האנשים שהיו אמורים לשמור עלינו בגדו במלאכתם ובבת אחת נפתחו שערי הגיהינום, כשבכלל לא היינו מוכנים. פתאום אנחנו ׳ארץ קטנה עם שפם׳ שגילתה את גבולות הכוח שלה. היינו יהירים מדי וקיבלנו שיעור בצניעות״.

אם היית יכול לארח כל דמות מההיסטוריה היהודית בביתך, את מי היית מזמין?

״את נוח. מסקרן אותי לשמוע איך היה שם במבול. הייתי ממש רוצה להיות נוכח איתו ברגעים של בניית התיבה והכנסת בעלי החיים, מדובר על מספרים כה גדולים שזה פלא איך הם הצליחו להסתדר שם. הייתי רוצה לארח גם את יונה. הוא דמות כזאת טובה בעיני שהתקשה לבשר בשורות רעות, ברח מההכרח להתנבא וכל מה שעבר עליו עם ההתמודדות הזאת. סבא שלי נקרא יונה ומאוד אהבתי אותו ויונה זה שם שמבטא שלום וחופש. ההגבלה לדמות אחת ממש לא פשוטה לי, כי התנ״ך וההיסטוריה שלנו מלאים בדמויות מרתקות שהייתי רוצה לפגוש. אני מתעסק עם זה לא מעט בעבודות שלי בתיאטרון״

אם היית יכול לבחור מקצוע חדש מזה שאתה עוסק בו עכשיו, מה הוא היה?

״בשנים האחרונות חוזרת לי פנטזיה בה אני רואה את עצמי בונה סירות מעץ על חוף ים בתולי. מרוקן את העץ מתוכן, מגלף וחוטב ובונה סירות פשוטות כמו של ילדים. אני עירוני ולא בונה בידיים ולכן לא ממש יודע מאיפה זה מגיע. אולי מרצון של שקט, ניתוק, התבודדות וריכוז שחסרים לי בחיים המוטרפים פה״.

אם היית יכול לתת עצה לאדם שמתחיל היום את הקריירה שלו בתחומך, מה היית אומר לו?

״אל תשכח שאנשים באו להתענג עליך ולאהוב אותך. הרבה פעמים אומן עולה לבמה עם פחד שיראו שהוא לא מספיק טוב, שיצחקו עליו או לא יאהבו אותו. אבל האמת היא שאנשים באים כדי להתענג ולהתמסר אליך, אז תתמסר אליהם בחזרה. הבנתי את זה לפני הרבה שנים, כשלפני הצגה שאל אותי המנהל האמנותי: ״איך אתה מרגיש?״ ועניתי לו שאני פוחד. הוא אמר לי: ״אתה לא פוחד, אתה מתרגש״. האמירה הזאת החליפה לי את צורת החשיבה ואת הדיבור עם עצמי לפני הופעה. מאותו רגע הבנתי שהולך להיות כיף. למילים יש משמעות, תשתמש בהם בתבונה ותחשוב לפני שאתה מדבר עם עצמך והחוצה, כי אתה עלול לטעות, להטעות ולגרום לנזקים״.

אם היית יכול לגור בכל מקום בארץ, איפה היית בוחר לגור?

״כיום אני גר בתל אביב ביד אליהו. זה מקום שיש בו קהילה של אנשים שמכבדים את הגבולות אחד של השני אבל הלב שלהם פתוח לשכנים שלהם. אני כבר לא זקוק לתל אביב כמו שפעם כי אני לא יוצא יותר מדי לבלות, אז כל מקום שתהיה בו שכנות טובה ושלא יהיה חם מדי…״.

אם היית יכול לחזור לתקופה מסוימת בחיים, איזו תקופה זו היתה?

״כשהייתי בן 20 ורק עברתי לתל אביב מהקריות. זו היתה תקופה מסעירה ומרגשת בה גיליתי את העיר הגדולה שהיתה יפה, מפתה, מלאת סודות והכל היה בה מעניין. היינו מופיעים במועדון ה״רוקסן״ שם התחילה להתעצב המוסיקה של שנות התשעים - איפה הילד, גן חיות, אבטיפוס, אביב גפן... כולם עברו בשעריו, באו לראות ולהיראות. זה היה זמן מכונן בשבילי, לעמוד על במה מול מאות אנשים בגיל כזה צעיר, זה היה שיא השיאים״.

אם היית יכול לחזור לכמה ימים לכל תקופה בהיסטוריה של העם שלנו, לאן היית נוסע?

״הייתי שמח לראות בעיניים שלי את בית המקדש, לקחת חלק בהמונים שעולים לרגל, להרגיש את הקדושה והאקסטזה. אני מצייר לעצמי את הסיפור בצורה מסוימת והייתי רוצה לבדוק אם זה באמת היה ככה, אפילו שיש חלקים שמההסתכלות שלי כיום אני נרתע מהם כמו הקרבת הקורבנות״.

אם היית יכול לקבל 20 מיליון דולר להשקעה במיזם כלשהו, במה היית משקיע?

״הייתי מנסה להביא מוסיקה לילדים בקבוצות החלשות של האוכלוסייה בכל המגזרים. זה מזכיר לי תמונה שראיתי של ילד אפריקאי מנגן בכינור עם דמעות בעיניים. למוסיקה יש את הכוח לרפא את הנפש, להציל מהידרדרות למקומות קשים ולהפוך אותך לאדם טוב יותר״.

אם היית יכול לשחק בסרט דמות מההיסטוריה שלנו, איזה דמות היית רוצה לגלם?

״שאול המלך, דמות עצומה ומרתקת בעיני, מיוסרת ומלאת קונפליקטים. הקנאה שלו בדוד, השיח שלו עם אלוהים והדעה המוצקה על מה נכון".

אם היית יכול ללמוד כל כישרון חדש תוך יום, מה היית בוחר ללמוד?

״להיות רקדן. זה משתלב נהדר עם מוסיקה ושניהם מקצועות אולטימטיביים בעיני. אתה יכול להוציא החוצה את הנפש שלך דרך הגוף, את הכאב דרך האיברים, נע עם הלב לפי המוסיקה זה מדהים בעיני״.

אם היית יכול לכתוב ספר על חייך, מה היתה הכותרת שלו?

״'הסקרן'. אני פוגש המון אנשים בחיים וכשהם מעניינים אותי אני מאפשר להם לחדור ולהניע אותי. זה יכול להיות אישה מבוגרת בתור בקופת החולים או ילד בן שלוש בגינת שעשועים. בתחילת דרכי אנשים היו רוצים נגשים אלי בגלל הפרסום ונבהלתי מזה. הרגשתי מחויב להיות נחמד ורציתי לשמור על הפרטיות שלי. עם השנים הבנתי שאנשים פשוט רוצים להתעניין, לדבר, להתרגש ואין להם תנאים או דרישות מיוחדות, שזו תקשורת נקיה בין בני אדם, והתחלתי להנות מזה״.

אם היית יכול לפגוש את עצמך בגיל 18, מה היית אומר לעצמך?

״יהיו רגעים קשים, אבל כשתהיה מבוגר פי שלוש ממה שאתה היום, עדיין תעשה את מה שאהבת לעשות כשהיית ילד״. אני חי הרבה שנים פחות או יותר באותו מצב כלכלי מוטל בספק וזה די מדהים שאני עדיין מתעקש לעשות את מה שאני עושה. אני לא יודע אם הנפש שלי היתה מסוגלת להתמודד עם זה שיש לי ממון אבל אני לא ממלא את יעודי האומנותי. מניח שהייתי מתרסק״.

אם היית יכול לבחור רגע אחד בחיים שלך שמעורר בך גאווה, מה הוא היה?

״לפני כמה שנים זכיתי ב׳תיאטרונטו׳ במקום הראשון על הצגת יחיד. זה היה משמעותי בשבילי לקבל אישור על העבודה הקשה שעשיתי ואני הולך עם זה כל החיים״.

אם היית יכול לבחור לתקן מידה אחת, מה היא היתה?

״אני יותר מדי חרד. מתעורר בלילה ולא ישן מספיק וזה פוגע לי באיכות חיים. הייתי רוצה להיות יותר רגוע ולתפקד בתוך החרדה יותר טוב״.

אם היית יכול להתחלף עם מישהו רק ליום אחד, עם מי היית בוחר להתחלף?

״עם אסטרונאוט. הייתי רוצה לטייל מחוץ לכוכב ולראות את הכל מבחוץ. להיות במקום שהוא לחלוטין לא בתוך סט ההבנות שלי. יש לי סיפור שאני כותב במשך שנים על האיש שהגיע אל הכוכבים. זה מקום שמסקרן אותי נורא״.

אם היית יכול לקבל משאלה אחת, מה היית מבקש?

״לייצר שינוי תודעתי ולתקן את חוסר יכולת של בני אדם להכיל את השונה מהם״.

אם היית יכול למחוק סבל אחד בעולם, מה היית מעלים?

״התעמרות בחלשים. תזכור שכשאתה ׳מתבריין׳ על מישהו תמיד יגיע בריון גדול יותר. החיים הובילו אותך להיות לכאורה מוצלח יותר מהאיש שעומד מולך עכשיו, תן לו צ׳אנס כי יש סיכוי שהוא עוד יגיע למקומות מדהימים.״

אייל שכטר מופיע בימים אלו בהצגה ״הייתי והנני אלכסנדר פן״ בתיאטרון של ניקו ניתאי, בתיאטרון תמונע בת״א, תיאטרון באר שבע, בתיאטרון אספמיה ובהופעות של להקת ׳אבטיפוס׳ ברחבי הארץ.