היא הייתה אחרי תאונה, סבלה מאד – אבל התעקשה לרוץ עם משקולות

״את לא מספיק טובה. לא מספיק יפה. לא ראויה לאהבה. את אמא גרועה! הולך להיות רע ומר. עזבי, למה להירשם לאימון כושר של שעה שבע? גם ככה את לא תבצעי אותו. מי שמחמיא לך שקרן! אל תשמחי כל כך כי טוב לך עכשיו, זה תיכף ייגמר כמו כל הדברים הטובים בעולם…״ זה חלק קטן מהשקרים שהוא משקר לי, ואני כמעט בכל פעם נופלת ומאמינה. תכירו אותו: היצר הרע שלי. חי איתי, לומד אותי, יודע באיזו שפה אני מדברת, מה משמח, מה מצחיק, מה מעציב אותי, איפה אני חזקה יותר ואיפה חלשה יותר ויודע בדיוק מה להגיד לי כדי לגעת בנקודות הכי רגישות שלי ולהפיל אותי למתח, חרדה ועצבות.

בשביל מה צריך אותו? את היצר הרע הזה? למה אני לא יכולה לקום בבוקר, לדבר לעצמי דיבורים חיוביים ומחזקים, להאמין להם ולנהל את כל היום שלי אך ורק לפי הגרסא הטובה ביותר והאידאלית שלי, מבלי שאיזה קול פנימי ומרושע יתערב לי ויפריע לי?

קראתי פעם באיזה ספר יהדות שהיצר-הרע קיים באדם לצד היצר הטוב שבו והוא מתגבר הכי הרבה איפה שיש פוטנציאל לטוב. אם יש פוטנציאל לטוב באימון הכושר של השעה שבע, אז היצר-הרע יתערב ויגיד לי שלא כדאי לי לבצע אותו. אם יש פוטנציאל לטוב בהקמת בית בין גבר ואישה, אז היצר-הרע ״יחגוג״ בראשה של הרווקה שעתידה להכיר את האחד שלה עוד כמה ימים ויגיד לה באופן מאוד משכנע: ״זה לעולם לא יקרה!״ ואולי הוא יצליח לשכנע אותה לפרוש מדייטים לתקופה ארוכה. למה צריך קול כזה מרושע בתוך הראש? אי אפשר שפשוט יהיה לנו טוב? רק טוב?

כתשובה לכך, קראתי גם באותו הספר שחז״ל אמרו בפירושם לפסוק בבראשית: ״והנה טוב מאוד״ שעל כך אמר בורא עולם כשברא את היצר הרע באדם. טוב מאוד על היצר הרע? מה טוב בו? עם השאלות האלה התהלכתי הרבה שנים בתוך ראשי כשאני מנסה בכל מאודי להתגבר ולהתעלות מעליו ולא תמיד מצאתי תשובה עד הפעם ההיא שהגיעה אליה מתאמנת בתהליך שיקום מתאונת דרכים שעברה.

באותה תקופה, לפני כמה שנים, הייתי מאמנת כושר והיה לי נסיון באימון בעיקר של נשים בריאות. הגיעה אליי מתאמנת חדשה שנפצעה בתאונת דרכים ולתקופה מסוימת גופה היה כמעט מושבת. כשהיא הצליחה לשוב ולתפקד מעט לאחר תהליך שיקומי ארוך, היא בחרה בי שאאמן אותה כדי לעזור לה להתחזק ולהצליח שוב ללכת ולעמוד איתנה על שתי רגליה למשך זמן ממושך. אני זוכרת שבהתחלה ריחמתי עליה ונתתי לה תרגילים מאוד קלים כי לא רציתי שיכאב לה, אבל באיזשהו שלב הגיבורה הזאת אמרה לי: ״אני יכולה! תאמיני בי. אל תפחדי לאתגר ולהעמיס עליי!״ אז התחלתי להעלות לה משקלים בתרגילים ולהאריך את זמן העבודה בכל תרגיל. בכל פעם שראיתי שהיא מצליחה לעמוד בעומס, העליתי לה בהדרגה עוד קצת את העומס וכך עוד ועוד.

בכל אימון מחדש ראיתי אותה נאבקת, מתאמצת, מזיעה ולא מוותרת לעצמה למרות כמה שקשה לה, ראיתי כמה היא רוצה להתחזק ולהצליח במטרה שהגדירה לעצמה: לעמוד בגב זקוף, ללכת במהירות ויציבות לאורך הרבה זמן וללא כאב. באחד האימונים שלנו אפילו יצאנו יחד להליכה עם משקולות בידיים. הלכנו לאט ובזהירות והיה לה מאוד קשה. היה רגע שהיא חשבה להפסיק אבל הרגשתי שהיא מסוגלת, הסחתי קצת את דעתה עם בדיחות והמשכתי להוביל אותה להתקדם בהליכה, וככה היא המשיכה כמעט שעה שלמה.

אחרי תקופה של חודשיים שבהן התאמנו יחד בלי לוותר לה, היא הגיעה אליי לאימון וסיפרה לי בהתלהבות גדולה שהיא הצליחה לרקוד באירוע של קרובת משפחה שלה במשך שעתיים שלמות ברחבה ולא כאב לה כלום וזה היה נס מבחינתה. העיניים שלה זהרו. ״זה בזכות המשקולות!״ היא אמרה לי, ״זה כי לא ויתרת לי!״ אבל זו היא שלא ויתרה לעצמה.

פתאום הבנתי למה חז״ל אמרו שהיצר-הרע הוא טוב מאוד. היצר הרע הוא כמו המשקולות באימונים של המתאמנת האלופה שהייתה לי. המשקולת, כמו כוח הכבידה, מושכת אותנו חזק למטה ובכל זמן שאנחנו מתנגדים לה, מתגברים עליה ומרימים אותה, אנחנו נעשים חזקים יותר. אותה משקולת שהכבידה ורצתה להפיל אותנו אתמול, עם עבודה נכונה, מחר תהיה קלה וזניחה עבורנו ואז אנחנו נעלה שלב. המשקלים יעלו, האתגרים יעלו ויחד איתם, אם נמשיך להתנגד כלפי מעלה, אנחנו אלה שניעשה חזקים יותר.

זה התפקיד של היצר-הרע - להוריד אותנו למטה. היצר הזה כל כך חכם כי הוא יודע לגשת למקומות הכי רכים, עדינים וחלשים שלנו ולבלבל אותנו. אבל זה מה שטוב בו. ככה הוא מספר לנו איפה יש לנו ״שריר״ חלש שצריך לחזק והוא מבקש מאיתנו להגיע נחושים, עם חזון, רצון ומטרת-על להצליח לחזק ולשפר את אותה הנקודה בעצמנו כדי שמחר, הנקודה הזו בכלל לא תרגש אותנו.

המתאמנת האלופה שהייתה לי, היום עומדת, הולכת, רצה ורוקדת בלי שום כאב ושום בעייה כאילו זה היה ככה תמיד וכאילו מעולם לא עברה תאונת-דרכים שהשביתה אותה. זה קרה בזכות הנחישות וההתמדה שלה והרצון לנצח את כל המשקולות שהתנגדו לה (הפנימיות והחיצוניות) ובזכותה אני למדתי איך לא לוותר לה ואיך לא לוותר לעצמי כשה״משקולת״ שלי רוצה להפיל אותי למטה. בזכותה למדתי איך לעמוד, ללכת, לרוץ ולרקוד, גם כשהיצר-הרע שלי אומר לי לעצור.