שנה חדשה יכולה להיות דבר מלחיץ מאד – או מעצים מאד

השנה החדשה בפתח. אותי, אישית, התקופה הזו בשנה תמיד מפגיש עם הרהורים וחשבון נפש של: מה עשיתי, מה הספקתי, מה הגשמתי, איפה יכולתי יותר ואיפה פחות. אני זוכרת שבשנים שהייתי רווקה, אותו חשבון נפש היה מעלה בי עצבות מאוד גדולה כי המחשבה שעדיין לא הכרתי את האחד שלי נשפה בעורפי והפצירה בי: ״זה באשמתך! אולי אם היית פחות בררנית, קצת יותר מתפשרת, אולי אם היית יותר מתוקנת, קצת יותר עדינת נפש כמו מירי או שרון שכבר התחתנו לפני שנים, גם את היית כבר נשואה היום״. אילו מחשבות קשות. אני זוכרת שחוץ מלהרגיש כאב ואשמה, הן לא נתנו לי שום דבר ולא איפשרו לי באמת לעשות צעדים שאולי יהפכו את השנה החדשה לטובה ושונה עבורי.

שמעתי כמה חברות רווקות שמספרות לי שיש כמה עוגנים בשנה שגורמים להן להרגיש ככה, כמו שאני הרגשתי לפני ראש השנה בכל שנה מחדש עד שהתחתנתי. ״אלו ימי ההולדת והחגים״, הן שיתפו אותי. ״אלו הזמנים הכי מאתגרים עבורנו בשנה, לצד החתונות של בנות המשפחה והחברות״. אני כל כך מבינה אותן. אני זוכרת את ההרגשה הזו טוב מאוד בלבי.

למה הנפש שלנו כל כך מהורהרת בזמנים האלו? רגע לפני השנה החדשה? בחגים? בימי ההולדת? אולי כי אלו זמנים שהחברה מצפה מאיתנו להיות בסטטוס מסוים בחיינו וזה מביך להציג את עצמנו ככאלה שנמצאים במקום שונה? אולי אלו גם הציפיות שלנו מעצמנו? ואולי זו גם הנשמה היהודית שמפעמת בתוכנו ומבקשת מאיתנו לעצור ולחשוב את כל המחשבות האלו. לבדוק מה עוד אפשר לתקן, לדייק ולשפר כדי להגיע לפרק הזמן החדש שמחכה לנו, נקיים ומדוייקים יותר.

ימימה אביטל זצ״ל שייסדה את שיטת החשיבה ההכרתית הייתה אומרת שלכל דבר בחיים שלנו כדאי לגשת בעדינות ולא לתת ל״עומס״ להשתלט על הכל. כלומר, חשוב לערוך חשבון נפש כן עם עצמנו כשהנשמה שלנו מבקשת מאיתנו לעשות את זה, אבל לא לתת למחשבות הטורדניות שלנו לצבוע את כל מסע ההרהורים הזה בשחור, כי אז חשבון הנפש הזה יוביל אותנו אך ורק לעצבות ולייאוש. אז איך כן כדאי לגשת לערוך חשבון נפש לקראת השנה החדשה?

נזכרתי באחד המקרים בתורה בהם נערך חשבון נפש משמעותי ביותר, כזה שאחריו כל המציאות משתנה ומתהפכת לטובה. יהודה, בנו של יעקב אבינו, עומד מול מלך מצרים שמציג את עצמו כשליט עריץ שמתכנן לכלוא את אחיו הצעיר של יהודה, בנימין, בבור. הוא מחליט לערוך חשבון נפש ולשאול את עצמו: ״למה זה קורה לי?״ לא ממקום של קורבן, למרות שהמציאות מאיימת וסוגרת עליו, אלא ממקום שמבקש לקחת אחריות ולשנות את המציאות כולה. בחשבון הנפש של יהודה הוא לוקח בחשבון שני משתנים: מה שבשליטתו ומה שלא. יהודה מהרהר וחושב מה ממעשיו יכול היה לתרום למצב המאתגר שניצב מולו ונזכר שהרבה שנים אחורה הוא היה זה שזרק לבור את אחיו יוסף. לאחר שהוא מבין שיש לו ״יד בדבר״ הוא מבקש לקחת אחריות ומציע שבמקום בנימין, אותו שליט עריץ יכלא אותו בבור. מכאן, הוא נושא תפילה בליבו שמה שצריך להסתדר, יסתדר.

חשבון הנפש של יהודה שיש בו גם לקיחת אחריות, גם ענווה וגם מידה מסוימת של הכנעה למציאות, היה מה שהפכו את כל המציאות שעד לפני רגע נראתה חשוכה ומפחידה, למציאות מאושרת וטובה. יהודה מחליט לעשות צעד ומבין שאחרי הצעד הזה יהיה עליו לסמוך על המציאות והבורא שהטוב ביותר עבור כולם יקרה. ואכן, זה קורה. אותו שליט עריץ הופך את פניו ומתגלה מול יהודה כאח שלו, זה שהוא זרק לבור שנים רבות אחורה- יוסף. האחים מתחבקים ומתפייסים והעצב מתהפך ברגע לשמחה גדולה.

שני המרכיבים האלו של חשבון הנפש של יהודה: לקיחת אחריות והכנעה, עזרו לי בהרבה נקודות מפנה בחיי בהן הייתי צריכה לערוך חשבון נפש. במקום לתת לאשמה להשתלט עליי, כשהייתי רווקה ועדיין לא הכרתי את האחד שלי, בחרתי, כמו יהודה, לשאול: מה אני יכולה לעשות כדי לעזור למזל שלי? ומצד שני, התפללתי להאמין שהמזל שלי טוב ושבקרוב אכיר את האחד שלי ותהיה לנו זוגיות מאושרת. כמעט בכל שנה, במטרה לקחת אחריות ולעזור למזל שלי, הייתי עורכת רשימה של אנשים שאני מעריכה וסומכת עליהם, כאלה שאולי בעלי לעתיד נמצא בסביבתם הקרובה, ושולחת להם תמונה שלי וכמה מילים עליי ומבקשת מהם שאם הם מכירים מישהו שיכול להתאים לי והוא פנוי, שיספרו לו עליי.

הנפש שלנו מבקשת לערוך חשבון נפש לפני השנה החדשה כי זה ממש חלק מה-די.אנ.איי שלה, שלנו. אנחנו בנויים כך שכשהשנה מתחדשת, גם אנחנו מבקשים להתחדש. אנחנו רוצים לדעת שאנחנו מכוונים נכון, שאנחנו בדרך הנכונה להגשמת ייעודנו וחלומתינו ושלא סטינו מהמסלול. אם ניגש, כמו יהודה, לחשבון הנפש הזה בצורה בריאה ונכונה, נוכל להפיק ממנו הרבה עצות לייעול ולשיפור עצמי, לתת לעצמנו קצת יותר שקט נפשי אחריו, ולצאת לשנה החדשה מוכנים יותר לדברים חדשים וטובים שייכנסו לחיינו.

שתהיה לנו שנה חדשה וטובה עם בשורות טובות ושכל המציאות תתהפך לנו לטובה ברגע, כמו שקרה ליהודה.