יש לי אזרחות אמריקאית, אבל אני לא משוכנע שכדאי לי להצביע בבחירות בארה"ב

ליהדות יש היסטוריה של הכרה בחשיבותן של מעצמות. מה ניתן ללמוד מכך על הקשר שלנו עם ארה"ב, ועל ערכה של זכות הבחירה בבחירות האמריקאיות?

שאלה:

יש לי זכות בחירה בבחירות בארה"ב, אבל זה לא כל כך מעניין אותי להצביע. אני לא מאמין שיש באמת הבדל גדול בין הדמוקרטים לרפובליקנים, חוץ מסיסמאות, ועוד כמה הבדלים קטנים, שלגמרי לא קשורים לחיים שלנו כאן. אמא שלי אומרת שאני חייב להצביע כי זה משפיע על כל העולם וגם על ישראל, ואני אומר לה שאני חי כאן בארץ ולא אלפי ק"מ מכאן, ושחשוב מה שאנחנו נעשה, ולא מה שהם יגידו. מה דעתך?

תשובה:

מספרים שג'ורג' וושינגטון, בהיותו מפקד הצבא, עבר פעם בין פקודיו בשטח, בשעת משבר ונפילה. בחוץ קור וגשם, והוא רואה באחד האוהלים מישהו מדליק נרות. הוא ניגש אל החייל ושאל אותו מה הוא עושה. החייל היהודי סיפר לו שהוא מדליק נרות חנוכה, כדי לזכור איך גם אלה שלא היה להם סיכוי, גירשו את החושך בעזרת מעט אור שהאיר להם בשעת משבר. ''גם הגנרל וושינגטון ינצח בזכות הנרות הללו'', סיים החייל, בלי לדעת שהוא מדבר עם וושינגטון בעצמו. וושינגטון לקח את שמו וכתובתו, ואחרי הניצחון, כשהוא כבר היה נשיא ארה"ב, קיבל היהודי הזה הזמנה של כבוד לבית הנשיא. כשהגיע לאירוע שערך הנשיא לכבודו, הזכיר לו וושינגטון את דבריו באירוע הנרות, שלטענתו הם אלה שהוציאו אותו מהמשבר שבו הוא היה שרוי, וגרמו לו להאמין שיגיע השינוי המיוחל.  אפשר להתווכח עם סיפור עממי כזה שבו איש אחד קטן יכול להשפיע על מעצמה שלמה, אבל אי אפשר לטעון שמעצמה אינה יכולה להשפיע על הרבה אנשים בעולם.

הגמרא (במסכת מגילה דף י"א) השתמשה בביטוי "מלכו בכיפה" לגבי שלושה מלכים בהיסטוריה. מהו הביטוי? העולם כולו, כפי הנראה לעין, הוא מישור שמסתיים באופק במפגש עם השמים, שנדמים כמו כיפה שסוגרת את המרחב מכל הכיוונים. "מושל בכיפה" זה כמו להגיד היום "מעצמה עולמית יחידנית". הגמרא אמרה את זה על נבוכדנצר, מלך בבל, על אחשוורוש, מלך פרס ומדי, ועל אחאב, מלך ישראל. אגב, אף אחד מהם לא היה צדיק...

לרוב, יותר ממעצמה אחת דומיננטית שולטת בעולם, כמו במלחמות העולם ובמלחמה "הקרה", וזה די נדיר שיש מעצמה המולכת בכיפה, יחידנית. במובנים מסוימים ארה"ב היא כזאת היום. רוסיה היא בעלת השטח הגדול, וסין היא בעלת האוכלוסייה הגדולה, אבל ארה"ב מובילה את תרבות העולם המערבי, לטוב ולרע, היא מובילה את הכלכלה העולמית (היא הכלכלה הגדולה ביותר), היא מובילה את המחקר העולמי, היא בעלת הכוח, הממון וההשפעה הפוליטית הגדולה בעולם. ואתה בין אלה שיש להם כוח לבחור את השלטון שלה!

לגבי טענתך, שלא צריך להיות איכפת לנו ממה שקורה שם, אנחנו רואים שלמעשה יש השפעה תמידית של השלטון על הפעולות של הממשלה כאן. בין אם זה טוב ובין אם לא, בין אם נכון לנהוג כך ובין אם לא, זוהי המציאות, ולכן חשוב שתשתתף בבחירות, אולי קולך, יחד עם עוד למעלה מחצי מיליון ישראלים בעלי זכות בחירה לממשל בארה"ב, ישפיע להטבת מצב מדינת ישראל, מצב יהודי ארה"ב, מצב אזרחי ארה"ב והעולם כולו.

בבית המקדש השני היה שער שנקרא "שער שושן", משום שמעל השער היה ציור של העיר שושן, בירת פרס. לשם מה עשו את זה? בגמרא (מסכת מנחות דף צ"ח.) יש ויכוח בין החכמים, האם זה כדי שהיהודים לא ישכחו שהם עלו משושן, באישור כורש מלך פרס, ולא ימרדו בו, או כדי שיכירו תודה למלכות שאיפשרה להם לעלות לארץ ולבנות את בית המקדש. אולי זה מקומם, אבל הוא הרי היה המלך החזק, ולפעמים צריך להיות חכם יותר מצודק. התנ"ך אפילו מתייחס למלכותו במונח המשיחי, השמור לאנשים שיפעלו ויובילו תהליכים מאד משמעותיים למען העם היהודי – (ישעיהו מ"ה) "כה אמר ה' למשיחו לכורש...".

זה לא אומר שצריך לבצע את דרישות המעצמה. זוהי אמנות גדולה לדעת ללכת בין הטיפות, כשמצד אחד אנחנו צריכים לעשות רק מה שטוב לנו, ומאידך – אסור לנו לזלזל ולכרות את הקשרים הטובים שיש לנו עם מעצמה כה חזקה. רק השבוע ראינו את ארה"ב מתנערת מכל קשר שלה למבצע של ישראל באיראן, ואת זה היא מדגישה, ויום אחר כך היא משבחת את ישראל ומצדיקה את פעולתה. וגם היא פועלת מתוך אינטרסים מורכבים.

כך נאמר במדרש תנחומא (פרשת ויצא), על בריחתו של יעקב מפני עשו: ''כתוב: 'לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ, חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם' (ישעיה כו כ) – בשעה שאתה רואה השעה חצופה לא תעמוד כנגדה אלא תן לה מקום...'' כלומר, יש זמנים שבהם צריך להוריד את הראש בפני החזק, להתחבא עד יעבור זעם, לא להתווכח. אבל יש גם זמנים ומצבים שבהם צריך לנהוג להיפך, כ"עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב". ויש מצבים שבהם נכון לנהל מהלך כפול בו זמנית, גלוי וסמוי, או לשדר מסרים שונים בו זמנית.

הגמרא מספרת על אמוראים שלפני שהלכו למפגש עם השלטון הרומי, למדו שוב את פרשיית יעקב ועשו שבתורה. צאצאיו של עשו היו הרומאים, מעצמה עולמית בימי חכמי המשנה והגמרא, וחכמינו התמודדו רבות עם שאלת היחס הראוי לפתח כלפי השלטון החזק, ואף התווכחו ביניהם. בפרשייה זו מסופר על היחס הכפול של יעקב במפגש עם אחיו החזק עשו. הוא התכונן לתסריטים שונים בו זמנית: מענה כוחני, מענה רך, מתנות פותחות לב, שפה חנפנית במשהו עם עמידה על עקרונות עד הסוף. היו לו אמירות עם מסרים כפולים והפוכים זה מזה, ידידותיים ומאיימים כאחד. חכמי הגמרא עיינו בדרכו המורכבת של יעקב, כהכנה לכל מצב שיווצר. או בלשון ימינו: הם הכינו נאום למקרה שדונלד טראמפ ייבחר, ושמו בכיס אחד, והם הכינו נאום שונה למקרה שקמלה הריס תבחר, ושמו בכיס השני, והקפידו לא להתבלבל... בגמרא מופיעות עצות רבות ושונות לכל מצב של התמודדות עם שלטון המעצמה. המשותף לכל אינספור העצות הללו הוא, שאין מתכון חד משמעי, והמנהיג צריך ללמוד את האמנות הזאת. ואתה? אתה רק יכול לנסות להקל על המנהיגים שלנו, אלה שיצטרכו להלך בין הטיפות, לבחור נכון, ולהתפלל לכך שהטוב, או לפחות הרע במיעוטו, ינצח.

 

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תוכן חם שלא כדאי לפספס

חדש ב-VLU PLAY
{{ item.duration_text }}