מזכיר קיבוץ בארי: "נחושים להיות אופטימיים – גם עבור אלה שכבר לא איתנו"

קיבוץ בארי ייזכר לנצח כאחד ממוקדי הטבח המזעזעים ביותר שידעה מדינת ישראל מאז היווסדה. 102 – זהו המספר הבלתי נתפס של חברי הקיבוץ אשר נרצחו על לא עוול בכפם בבוקר השביעי באוקטובר 2023, במסגרת אותו יום בלהות שטלטל את הקיבוץ הפסטורלי לבלי הכר.

למספר זה יש להוסיף עשרה חטופים שמוחזקים עדיין בשטח רצועת עזה (שלושה מתוכם מוגדרים כחיים), וכ-150 בתים ומבני ציבור שנשרפו או ניזוקו בצורה משמעותית, והותירו את אחד המקומות המופלאים של העוטף שרוי בתוך כאוס חסר תקדים.

גל כהן (59), יליד הקיבוץ ומי שחי ונושם אותו לאורך כל חייו, היה מבין החברים הראשונים שפגשו באותו בוקר נורא את אימת המחבלים השפלים. "כמדי שבת שגרתית התכוננתי לרוץ מספר קילומטרים באזור. באותו בוקר יצאתי עם הכלבה שלי, קצת לפני 06:30 בבוקר. חשוב להגיד שאני מתגורר ממש בסמוך לגדר. כשאני יוצא מהשער לכיוון בית הקברות, אני רואה את כיפת ברזל יורה צרורות. לא הספקתי להבין מה קורה ובשמיים כבר החלו מטחי טילים בלתי פוסקים והחלטתי לחזור הביתה.

"הבת שלי שמתגוררת בשכונת הצעירים בקיבוץ התקשרה אליי מבוהלת אחרי כמה דקות וביקשה שאבוא לאסוף אותה. כאשר אני יוצא לכיוונה, אני שומע רעשים של אופנוע. פתאום אני רואה מולי שני חבר'ה עם בגדים מנומרים, נשקים ארוכים ובנדנות ירוקות. הסתכלתי עליהם, הם הסתכלו עליי. מיד הבנתי שאלו מחבלים. הספקתי להזעיק את הרבש"צ שלנו אריק (קראוניק הי"ד. נרצח זמן קצר לאחר מכן)".

במשך שעות ארוכות נותרו גל יחד עם אשתו וביתו ספונים בממ"ד, כשמסביב תוהו ובוהו של ממש. רק בסביבות השעה 22:30 חולצו במבצע הירואי על ידי האחים אלחנן ובנימין קלמנזון, שהצליחו להרחיק אותם ממוקד הסכנה (אלחנן הי"ד שילם מאוחר יותר על גבורתו בחייו). במקביל, הקשר עם אימו הקשישה של גל נותק לאורך אותו יום. גל שהיה חרד לגורלה, גילה למחרת להפתעתו, לאחר פינוי חברי הקיבוץ לים המלח, כי הצליחה לשרוד את התופת. נחמה פורתא בתוך ים של יגון וצער.

"שיקום הקיבוץ – משימת חיי"

48 שעות בלבד לאחר הבנת ממדי הקורבנות וההרס בקיבוץ, החליט גל, שבעברו שימש במשך שתי קדנציות כמנכ"ל בית הדפוס המיתולוגי בקיבוץ, כי הוא מעוניין לקחת על עצמו את מלאכת השיקום, תוך הסתכלות על 'היום שאחרי'.

"זה אולי ישמע לאנשים הזוי, אבל כבר ב-9 באוקטובר ישבנו קבוצה של חברי הקיבוץ, בלובי המלון בים המלח, בכדי לנסח דף מטרות קדימה, למרות שבאותם ימים היה קשה מאוד להסתכל אל עבר העתיד. מהר מאוד הבנתי שזוהי משימת חיי. הנקודה הראשונה שרשמנו בפנינו היא שחוזרים ליישב את בארי, ויהי מה. הנקודה השנייה קבעה שנדאג לכלל חברי הקהילה באשר הם. הנקודה השלישית שלשמחתי התממשה תוך ימים בודדים מאותו התכנסות, הייתה שפותחים את בית הדפוס, וכמה שיותר מהר. אכן תוך כשבוע הדפוס נפתח. זו הייתה התרוממות רוח בתוך כל הכאוס, שהחזירה באיזשהו מקום את הגאווה והמהות של קיבוץ בארי".

לשאלה מהיכן אזר את הכוחות, בעיצומם של מספר רב של הלוויות וקורבנות שנוספו זה אחר זה מקרב חברי הקיבוץ, משיב כהן: "קשה לי להשיב על השאלה הזו בצורה חד-משמעית. אני יכול לומר רק שכאשר אתה נמצא בבור, כדאי שתסתכל למעלה וכמה שיותר רחוק. זה מה שניסיתי לעשות יחד עם חבריי. התסכולים והיגון לא עוזבים אותנו, אבל באותה נשימה אנחנו נחושים להיות אופטימיים ולאזור כוחות גם בשביל מי שאינם עימנו עוד".

איך משקמים קיבוץ שספג טראומה כל כך גדולה?

"האתגר הוא גדול מאוד, אבל יחד איתו יש גם תחושת אחריות אדירה. לא סתם אני מגדיר את שיקום הקיבוץ ותקומתו מחדש כמשימת חיי. אמרתי לחברים שאנחנו קהילה וקיבוץ אחד שמפוזר בהרבה לוקיישנים, שנדאג לחבק את כל חברינו, ונחתור יחד לעתיד טוב יותר.

"כיום חזרו להתגורר בקיבוץ כ-200 תושבים, אבל אנחנו מצפים לחזרה מאסיבית הרבה יותר בחודשים הקרובים. כבר התחלנו בבנייה של עשרות יחידות דיור חדשות בשכונות החדשות (השקמים והפרדס), כולל הריסות שהתבצעו במרכז הקיבוץ למבנים שנשרפו כליל. על פי הצפי, תכנית הבינוי, ובתקווה שהשקט ישרור באזור, תשיב את מרבית החברים לבארי עד אמצע או סוף 2026".

מה אתה שומע מהחברים?

"חברי בארי הם אנשים שרגילים לחיות בקהילה. משהו בתחושת השייכות הזו היה ונותר חלק בלתי נפרד מהם, בדגש על החיבור למקום ולקרקע. זה לא מובן מאליו שאנשים מצליחים להתגבר על החרדה שאוחזת בהם, כולל כאלו שעברו אירועים מאוד קשים, חוזרים לקיבוץ ואומרים 'זה הבית שלנו'. זהו החוסן והעוצמה של הקהילה המדהימה שלנו".

למעלה משנה אחרי. יוצא לעצור לפעמים ולעכל את מה שעבר עליכם?

"איבדנו כאן הרבה מאוד חברים טובים, פצע פעור שאי אפשר יהיה למלא. מה שנשאר לנו הוא לקחת מכל אחת ואחד את הזיכרונות הטובים, יחד עם הגעגוע החם שלא מרפה. אולי זה קשה להגיד את זה כרגע, אבל אני מאמין שככל שיעבור הזמן, כך גם הכאב יתפוגג לו לאט לאט. זה אולי בנאלי להגיד 'שבמותם הם ציוו לנו את החיים', אבל זוהי ההרגשה שלי. בארי תחזור להיות מקום קסום ויפהפה. עברנו כאן טראומה שאי אפשר להסביר במילים, אבל כקהילה חפצת חיים ועם חזק, אנחנו נדע לצאת ממנה חזקים יותר".

איפה נראה את קיבוץ בארי וחבריו בעוד שנה?

"אף אחד לא יכול לתת תשובה מדויקת, אבל דבר אחד אני יודע. יש לנו משימה ותכלית לשמה אנחנו קמים בבוקר. כשאני מסתכל קדימה על התכניות העתידיות ועל חברי בארי, ותיקים וצעירים כאחד, שנאספים וחיים כאן, לצד האובדן הגדול, זה ממלא אותי באופטימיות. בארי עוד תשוב לפרוח".