מה קורה כשאנחנו לא מחוברים לעצמנו?

בזוגיות קורה לא פעם, שאחד מבני הזוג מנסה להסביר משהו הגיוני, אבל הצד השני לא רק שלא מוכן לקבל, אלא אף מתלונן שבן זוגו "לא שם" – מנותק ולא מחובר למציאות.

מה הכוונה לא מחובר למציאות, הרי הוא אמר משהו הגיוני? מסתבר שאפשר לשכנע בטיעונים הגיוניים ושכליים, ועדיין להיות מנותקים מהמציאות. קורה לא פעם שמישהו מתנהג בצורה חסרת התחשבות. הוא לא רואה שלשני קשה ולא מעריך את העשייה שלו או שלה, אבל יכול לתרץ בצורה הגיונית את המעשים שלו. הדברים שהוא אומר נשמעים הגיוניים בשכל, אבל לא באמת מחוברים אליו. הצד השני מרגיש את זה, ולכן "לא קונה" את ההסברים השכליים ודוחה אותם.

לדעת משהו זה להיות מחובר אליו באמת. אתה יכול לדבר על הרבה רעיונות מקיפים ולצטט אותם - בלי להיות מחובר אליהם. כשאתה מחובר - אתה חי את הדברים. זה כמו ההבדל בין מישהו שלמד תיאוריות שלמות על עולם השחייה, ואף פעם לא הניח את רגלו בתוך המים, ובין שחיין מקצועי, שאולי למד פחות תיאוריות, אבל העמיק והתמקצע בשניים או שלושה סגנונות שחייה, ועליהם הוא יכול לדבר "מבפנים".

גם אם למדנו משהו ואנחנו יודעים אותו בשכל, כל עוד הוא לא "ירד" אל הלב שלנו – נדע אותו רק "בערך", או כרעיון, אבל נתקשה ליישם אותו בחיינו. כדי שמשהו יותיר רושם במציאות, כדי שרעיון נפשי, שכלי או רוחני יפעל פעולה בעולם ויחולל שינוי מעשי – הוא צריך להיות מחובר ונוכח. ליתר דיוק – אנחנו צריכים להיות מחוברים ונוכחים. דרשות תאורטיות אינן מביאות לשינוי. הן יכולות לעורר השראה, אבל רק כשמי שאומר אותן - באמת חי אותן.

חכמינו אמרו, שמי שיש לו יראת שמיים - דבריו נשמעים. זאת משום שאם יש לו יראת שמיים, הרי שהדרשות שלו אינן תאורטיות בלבד. הוא חי אותן, הוא באמת מיישם אותן בחייו, ולכן דבריו נשמעים ומשפיעים על אחרים. בעבודת נפש ידוע שמה שאתה עברת – תוכל להעביר לאחרים. אותם דברים שהיו לך קשים, אבל הצלחת להתגבר עליהם, כשאתה מדבר עליהם – המסר יעבור והם ישפיעו על האדם האחר. מה ששמעת בקורס מעניין או באיזו הרצאה, אבל לא התחברת אליו באמת, יעבור לך ליד האוזן.

אנחנו רוצים להיות מחוברים למה שעובר עלינו, למה שעובר דרכנו. לפעמים להיות מחובר זה לעצור לרגע, או להאט כדי לראות מה באמת מתרחש כאן. כדי להקשיב לעצמנו. נכון, לפעמים אולי נדמה שיועיל לי יותר להתעלם ממה שאני מרגיש וממה שעובר עליי, אבל אז אולי אפספס את השיעור של הרגע הזה.

להיות מחובר משמעותו להיות נוכח בחיים שלי, בחיים של אשתי וילדיי, להתפרנס מעבודה שאני מרגיש בה משמעותי, להיות חלק מקהילה שמזינה את חבריה ומועילה להם, להיות כאן ועכשיו ולפעול בלי לחץ, בלי עודף "עצבים" ולא מתוך תחושה של חוסר-נחת. זה לאו דווקא אומר לעשות פחות או להיות חסר מעש. זה אומר שאני לא רוצה לפעול מתוך תחושת מרדף, עד שאשכח למה בכלל התחלתי ומהי המשמעות של מה שאני עושה.

להוריד את הדעת אל הלב משמעותו, שאני יכול גם להעביר את הדברים הלאה, שהרעיונות והכלים שאני לומד לא נשארים בגדר "רעיון יפה", אלא שיש בכוחם להשפיע לטובה על החיים שלי ושל הסובבים אותי.

מתוך הספר "מחובר" של רן ובר - סופר, מרצה ומרצה סדנאות. לקבלת לינק לקבוצת העדכונים בווצאפ לחצו כאן.