מחקר חדש מצא: כך תוכלו להגן על עצמכם מהסיכון לאלצהיימר ודמנציה

כשאנחנו שומעים את צירוף המילים 'זקנים' ו'התנדבות', לרוב אנחנו חושבים על התנדבות למען הזקנים. הזקנה מביאה עמה קשיים פיזיים ומנטליים, ותלות גוברת בזולת. יחידים וארגונים רבים בארץ פועלים למען זקנים בודדים, חולים, או כאלה שחסרים תנאים בסיסיים לחיות בכבוד. היהדות שופעת בהנחיות, מוכרות וידועות, על חשיבות הדאגה לזקנים, כגון "מפני שיבה תקום. והדרת פני זקן", "אל תשליכני לעת זקנה", וכן ביחס של כבוד אל תבונתם, כבודם וניסיונם ("זקן – זה קנה חכמה"). אולם, לצד זאת, מדגישה היהדות גם את החשיבות של העשייה והיצירה של הזקן עצמו, ולא רק של הסביבה ביחס אליו.

מסופר במדרש על הקיסר הרומי אדריאנוס, שעבר עם הגייסות שלו בדרך למלחמה נגד מדינה שמרדה בו. בדרך הוא נתקל בזקן אחד, שהיה נוטע נטיעות תאנים. אדריאנוס התפלא על כך ושאל אותו "אתה זקן ועומד וטורח ומתייגע עבור אחרים?!", השיב לו אותו זקן "אדוני המלך, הריני נוטע. אם אזכה – אוכל מפירות נטיעותיי, ואם לא אזכה – יאכלו בני". אחרי 3 שנים, בסוף המלחמה, חזר אדריאנוס באותה הדרך, ונתקל באותו זקן. הזקן שראה אותו נטל סלסלה, מילא אותה בתאנים יפות ובא לפני אדריאנוס, הגיש לו את הסלסלה, ואמר לפניו: "אדני המלך, קבל מעבדך! אני הוא אותו הזקן שמצאת בהליכתך ושאלת אותי: למה אני מתייגע לאחרים?...". מיד אמר הקיסר הנפעם לעבדיו שיחליפו את התאנים של אותו זקן בזהב. מסיים המדרש "לפיכך, לא יבטל אדם מן הנטיעות, אלא, כשם שמצא עוד יוסיף וייטע, אפילו יהיה זקן".

המדרש מדגיש את העשייה בימי הזקנה כפעילות בעלת ערך, שיוצרת חיבור לדורות הבאים מכוח הדאגה להם. עשייה זו גם מתייחדת באופי האלטרואיסטי שלה, שהרי לא בטוח שהזקן יזכה לראות בפרי מעשיו. מחקר חדש, שהתבצע ממש לאחרונה מטעם אוניברסיטת UC Davis Health, מוסיף נופך לתובנות אלו. הוא מראה שזקנים שמתנדבים למען הקהילה, הם לא רק אנשים טובים ונדיבים, שזוכים להערכה ולמשמעות, אלא גם אנשים בריאים יותר. מסתבר, שכשאתה מתנדב, אתה לא רק תורם לחברי הקהילה שלך, אלא גם לקהילת הנוירונים שבמוחך. המחקר גילה, שלעיסוק בפעילויות התנדבותיות, כמו תמיכה ופעילות במוסדות חינוך, דת, בריאות ורווחה, ובשאר סוגי ארגוני צדקה, יש השפעה מיטיבה על יכולותיו הקוגניטיביות ובריאותו המוחית של המשתתף בהן, במיוחד בסוף החיים.

המחקר בדק קבוצה מגוונת של כמעט 2,500 מבוגרים, בגיל 74, עם משתתפים מרקע אתני שונה. מתוך החבורה הזו, 43% התנדבו בשנה האחרונה, והמחקר השווה בין התדירות שבה אדם מתנדב ובין ההישגים שלו, בכמה מבחנים קוגניטיביים. התוצאות הראו קורלציה ברורה בין תפקודו של המוח ובין תדירות ההתנדבות של מי שנושא אותו. המתנדבים הראו תפקוד קוגניטיבי טוב יותר במבחנים של תפקודים ניהוליים (executive function) וזיכרון אפיזודי (episodic memory), בהשוואה לעמיתיהם שאינם מתנדבים. ולא עוד, אלא שככל שהנבדק התנדב יותר, כך התחדדו והשתפרו ביצועיו. אלו שהתנדבו מספר פעמים בשבוע השיגו את הביצועים הטובים ביותר.

הי לור (Yi Lor), הדוקטורנט שעסק במחקר הזה, אמר על כך "התנדבות עשויה להיות חשובה לקוגניציה טובה יותר בסוף החיים, ויכולה לשמש אמצעי פשוט אצל כל המבוגרים כדי להגן מפני סיכון למחלת אלצהיימר ודמנציה". הסבר אפשרי לכך הוא, שהתנדבות כוללת בתוכה תנועה, מחשבה, אינטראקציות חברתיות וגירויים קוגניטיביים, שמשאירים את המוח ערני ופעיל. "אנו מקווים", מסכמת דונה מק'קולו (Donna McCullough), בעלת תפקיד בכיר באיגוד האלצהיימר, "שהנתונים החדשים הללו יעודדו אנשים מכל הגילאים והרקעים לעסוק בהתנדבות במקומותיהם. לא רק כדי להועיל לקהילות שלהם, אלא גם כדי להועיל לבריאות הקוגניטיבית והמוחית של עצמם".